ידיעה כתובה |

: בג"צ על תעריפי המים בכפרים הלא מוכרים בנגב

חברה נכתב על ידי

בכפרים הלא מוכרים אין חיבור ישיר למים לבתי התושבים ובמקום זאת מוצבים מיכלי מים מחוץ לכפרים והתושבים הם אלה המובילים את המים
ממרכזי המים אל בתיהם ועל חשבונם, אך משלמים את חשבון המים לפי החישוב הנהוג ביחס לכל תושבי המדינה. היום (5.11.2014) ידון בית המשפט העליון בעתירת מרכז עדאלה בנושא זה. 

חוק המים קובע כי חישוב תעריף המים ייקבע לפי העלות הממשית הקשורה לאספקה והפקה של המים. בעקבות החוק הותקנו תקנות וכללים לקביעת תעריף המים והביוב הנגבים ע"י חברת מקורות והכוללים עלויות אספקת המים, הטיפול במים והשבחתם, האגירה, הביוב, הובלת המים, השמירה על איכות המים ועוד. אך מאחר שהכפרים הלא מוכרים בנגב אינם מחוברים לתשתית מים, כמו שאר אזרחי המדינה, עלויות רבות נחסכות מהגופים אשר אחראים על אספקתם, שכן אין חיבור ישיר לבתי התושבים. 

היום (5.11.2014) ידון בית המשפט העליון בעתירת מרכז עדאלה, בשיתוף נציגי חמישה כפרים לא מוכרים בנגב, להפחתת תעריפי המים הנגבים מתושבי כפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב. בעתירה, כתבה עו"ד סאוסן כי "דרך אספקת מים זו הינה ייחודית לכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב בלבד ואין היא מתקיימת לגבי אף יישוב אחר במדינה. התוצאה הינה כי בעוד שתושבי כלל היישובים במדינה מקבלים מים ישירות לביתם ומשלמים את התעריפים לפי עלויות ממשיות של אספקת המים, הרי העותרים נאלצים לשלם תעריפים גבוהים בהרבה באופן יחסי שכן רבים ממרכיבי העלויות הממשיות אינם שצוינו לעיל מתקיימים עבורם." 

בנוסף, טענה עו"ד זהר כי מדובר בפגיעה בזכותם של העותרים לקניין, ועשיית עושר שלא כדין על חשבונם: "הואיל והעותרים נאלצים לשלם את התעריף שנקבע עבורם אחרת, אספקת המים תיפסק. החיוב הבלתי חוקי של תעריפי המים, מהווה עשיית עושר שלא כדין לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט".

המדינה מצידה טוענת כי לא ניתן לבצע חישוב נפרד עבור הכפרים הלא מוכרים, בין היתר, כי תעריף מופחת עלול להוות תמריץ לתושבי הכפרים הלא מוכרים לדחות הצעות מצד המדינה לפינוי הקרקע ומעבר ליישובים מוכרים.

חשוב לציין, כי עתירה זו הוגשה לאחר שמרכז עדאלה עתר לבתי המשפט השונים בדרישה לחבר את הכפרים הלא מוכרים לרשת המים הארצית, בטענה כי הזכות למים הינה זכות חוקתית שיש להחילה באופן שוויוני על כלל האזרחים ונתקל בסירוב של בית המשפט. בית המשפט העליון אמנם קבע כי הזכות למים הינה חוקתית, אך דחה את הדרישה לחבר את הכפרים הלא מוכרים לתשתיות מים, מהנימוק כי הכפרים הלא מוכרים הם בלתי חוקיים, תוך התעלמות משאלת הבעלות ההיסטורית של הבדואים על הקרקע.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס