השבוע שכרתי דירה. סוף סוף. אחרי כמעט חודש של חיפושים מצאתי את חלקת האלוהים הקטנה בעיר הגדולה. זה היה מרוץ של ממש, הויה דלורוזה של כל צעיר ישראלי.
אחרי שראיתי עשרות דירות בגודל של קופסת גפרורים עם טחב על הקירות ('אין שום בעיה..רק תכנס ואנחנו נשפץ..') הדבר הבא שנותר הוא רק לראות קן ציפורים או שריון של צב כחדר מגורים אפשרי. החיים כמערכון של ארץ נהדרת.
ובעלי הבתים? בלה-לה לנד של בועת הנדל"ן- אחד הציג חוזה עם דרישה ללכת על קצות האצבעות בין שתיים לארבע, שני ביקש לראות תלושי שכר של הערב, 'אבל הוא בעל עסק עצמאי..' מחיתי, 'זה לא יספיק..' נענתי. אחר הגדיל ודרש- לא לעשן במושכר, לא לארח חברים, לא לדפוק מסמרים בקירות המושכר, לא לעבור מהחלון למרפסת ובאופן כללי לא לנשום, כי זה לא עושה טוב לרובה בין הקרמיקות.. המושכר ככלה בתולה ערב חופתה, והמשכיר כחותן סהרורי ושיכור, פאודל של חדרי מגורים.
הכניסה היא באמת מידית- של קומקום. מתוך אתר "העוקץ"
בכל יום שעובר (!) לא רבעון, מחירי השכירות מוקפצים בעשרה אחוזים, ועדר הג'וקים שנקרא 'הביקוש' במדורי הכלכלה, וזה אנחנו צעירים עובדים שרוצים לגור איפשהו, חורשים שוב את אותו היצע הדירות הספור ובולעים צפרדעים, למודי מקצים קודמים במרוץ לדירה, בהם לא העפלנו לגמר.
והשקרים.. אוי.. הגודל לא גודל, המצב הסביר הוא בעצם דירה לשימור, המחיר לא מחיר, הכולל לא כולל, אפילו שם הרחוב הוא רק כיוון כללי בוויז.
והגזענות..אוי.. חברה אמרה לי- 'תגיד תודה שאתה לא ערבי, זה היה לוקח לך 3 חודשים', ובאמת נתבקשתי להציג תעודה כחולה כתנאי להמשיך במירוץ, בעורפי נושפים צעירים יותר, בני עשירים יותר, שקיבלו חינוך איכותי יותר והאמביציה שלהם עוד טרייה. 'כאן בבניין- כולם ישראלים!', התגאה בעל הבית של עליית הגג של אנה פרנק, ואני מיהרתי למטה, להקיא.
ובאמת, שורשיה של בועת הנדל"ן ובתוכה, שלפוחית השכירות במרכז, נעוצים, איך לא, בהיסטוריה המפוארת של היהודי הנודד. אבותינו שחששו לעצור ולעשות את צרכיהם בצד הדרך בזמן מנוסתם מחשש שיתפסו, כאשר הפכו לבעלי הבית, לא יתנו לאיש דריסת רגל במולדתם, בדירתם להשכרה. לא יוותרו על אף שעל כבוש לפלשתינים, שטח משוחרר לא יוחזר! לא יתנו ל'סרטן השחור', אויב העם החדש- מהגר העבודה, להניח ראש עייף בסוף יום עבודה נצלני על מיטה שקטה שמצעיה מכובסים.
אבל זה פועל גם כלפינו, צאצאי הפליטים מהדרכים בקובנה, מי שאין בידו לרכוש דירה להשקעה מעל פחי האשפה בין הנגריות.
אז בסוף זה השתלם ומצאתי דירה צנועה ומתאימה, ליבי עם עמיתי שסגרו על קופסת נעליים נתמכת על קו חשמל במדרכה על עורק ראשי וטוש פרוביזורי המותקן מעל האסלה.
