אז ככה עובדת הדמוקרטיה הישראלית – כשעובד מן המניין רוצה להתפטר הוא חייב לתת התרעה של שבועיים למעסיקו. אם מדובר בעובד בכיר מדובר בחודש ואף שלושה חודשי התרעה בהם העובד חייב להמשיך לעבוד לטובת הארגון ולטובת חפיפה עם מחליפו. כל זה כדי לאפשר למקום העבודה להתארגן ולא להיפגע מהשינוי.
כאשר עובדים רוצים לקיים שביתה – הם צריכים להכריז סכסוך עבודה ולהעביר הודעה בטופס מיוחד למעסיק ולממונה הראשי על יחסי עבודה במשרד העבודה והרווחה 15 ימים לפני המועד הצפוי לשביתה. מטרת ההודעה היא לאפשר מאמצי גישור כדי למנוע את השביתה, ולהקטין את הפגיעה בצדדים שלישיים.
כאשר שוכר רוצה לסיים את תקופת השכירות בטרם סיום החוזה עליו לתת התרעה של מספר חודשים ובדרך כלל גם עליו למצוא שוכר אחר שיכנס לנעליו.
הדוגמאות הללו מראות את מנגנוני ההגנה שהחברה יצרה, כאשר היא מפקידה בידי אדם כוח, סמכות, אחריות מתוך הבנה שכאשר הקשר איתו נפסק חייב להיות תהליך אחראי, מסודר וממושך של העברת התפקיד למי שמחליפו.
משום מה, בחוק יסוד הממשלה נקבע שזמן ההתרעה של שר שמודיע על התפטרותו הוא 48 שעות בלבד. תמוה, במיוחד לאור ההשלכות הרבות מאוד של ההחלטה על החברה והציבוריות וכמובן על גודל האחריות שרובצת על שר כגון שר הביטחון של ישראל.
לעניין ליברמן, שכנראה רוצה להיות ראש ממשלה, ומבין שמעמדו של נתניהו נמצא בתחתית – אין כמו לנצל את חוק יסוד הממשלה שמעניק 48 שעות התרעה לכניסת הפיטורים לתוקפם, כדי להוביל לבחירות ולהתקדם אל התפקיד הנכסף.
ולעניין בנט, שגם הוא רוצה כנראה להיות ראש ממשלה ומכיר בכך שלהיות שר ביטחון יקרב אותו אל התפקיד הנכסף – איזו דוגמא אישית הוא מספק לילדי ישראל, כשהוא מראה כמה הוא משתוקק לוותר על תפקיד שר החינוך?
אם בתוך 48 שעות אפשר להעביר את מערכת הביטחון מהנהגתו של שר אחד לאחר ולהעביר את מערכת החינוך מהנהגתו של שר אחד לאחר – אולי למי שעומדים בראש התפקידים הללו אין משמעות גדולה עבור אותם משרדים, למעט היותם נתיב לסלילת הדרך לראשות הממשלה?
הוספת תגובה לכתבה