דיווח: מכירת אימונים של צה"ל למטרת רווח

לאחרונה, דחה בג"צ עתירה שדרשה מצה"ל לחדול למכור אימונים מוזמנים לצבאות זרים, כלומר אימונים שנתפרו לפי ההזמנה של המדינה הזרה. המעניין הוא שלמרות שהעתירה נדחתה בג"צ קיבל את דרישת העותרים. כיצד ייתכן שבג"צ דחה עתירה אך למעשה קיבל את הדרישה המרכזית בה? התרגיל שצה"ל ומחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה עשו בבג"צ חזר אליהם כבומרנג. לקריאת פסק הדין.

העתירה, שהוגשה לפני כשמונה חודשים, התבססה על פרסום רשמי באתר האינטרנט של זרוע היבשה בצה"ל, לפיו "במשך שלוש שנות פעילותו מצליח ענף אימוני חו"ל של זרוע היבשה לפעול כמו צבא ולחשוב כמו עסק. הענף משווק אימונים ביכולות צבאיות מהטובות בעולם… עידן בו כליה נמצאת ברשימת עשרת המוצרים הלוהטים של אתר המכירות אי.ביי, הוא עידן בו ניתן בעצם למכור הכול. ידע צבאי אינו שונה". ראש ענף אימוני חו"ל בזרוע היבשה, סא"ל טל לזרוס, הסביר שם כי: "המטרה, בראש ובראשונה, היא לשרת את מדיניות קשרי החוץ הזרועית והצה"לית, וכפועל יוצא מכך גם למקסם רווחים של הזרוע. במונחים של מטרה ואמצעי, אין ספק שהמטרה היא שיתוף הפעולה והאמצעי הוא הכסף… כשמדינה שולחת נציג לקורס בינלאומי ורואה שהנושא תואם לה, רוב הסיכויים שתזמין קורס נוסף בנושא לחייליה. אנחנו למעשה הופכים אותם ללקוחות נלהבים. זה מודל שיווקי קצת חריג בשביל גוף צבאי. זה דומה לחברות מסחריות, שמוכנות ללכת רחוק לקראת הצרכן שיהפוך ללקוח… אני לא רואה פסול בכך שהצבא נותן מהידע שלו תמורת רווחים שהולכים בסופו של דבר לטובת הצטיידות חייליו. אנחנו מאוד שלמים עם מה שאנחנו עושים…".

בדיון שהתקיים בבג"צ, הפרקליט שייצג את המדינה חזר וטען כי העתירה התייתרה, כי לאחרונה הוסרו הפרסומים השגויים בעניין באתר הרשמי של צה"ל, וכי אין צורך לדון בעתירה לאור ההצהרה של צה"ל כי לא נמכרים אימונים למטרת רווח. השופטים ניסו לשכנע את העותרים למחוק את העתירה ללא הוצאות, ולהסתפק בתגובת המדינה שהוגשה. השופט חנן מלצר הוסיף ואמר לפרקליט שייצג את המדינה כי התגובה שכתב והגיש מאוד יפה ומרשימה, אך לפעמים מתרברבים איפה שלא צריך. לתדהמתם, השופט מלצר הציע לצה"ל לעבור על אתר האינטרנט הרשמי שלו ולוודא שאין שם עוד פרסומים בעייתיים שהציבור יכול למצוא ולעשות בהם שימוש.

• צפו בכתבה על תערוכת נשק ועל הפגנה היוצאת נגד הסחר בנשק וקידום התעשייה סביבו: 

אף שהעתירה לא תקפה את עצם חוקיות מכירת אימונים במחיר עלות ושלא למטרות רווח – למשל, במסגרת שיתוף פעולה בין-לאומי (כפי שנשלח בעבר כוח משטרה ישראלי לאמן בהאיטי באישור בג"צ ומועצת הביטחון של האו"ם, או הכשרות הדדיות) – ניתן פסק דין המכריע בשאלה זו. השופטים קיבלו את עמדת המדינה וקבעו למעשה כי מכירת האימונים למטרת רווח אסורה. השופטים גם קיבלו את ניסיון צה"ל להקטין את חומרת העניין וקבעו שהעתירה התבססה סתם על כתבה משנת 2008. מדובר בשגיאה, שכן צורפו לעתירה הפרסומים שהוצאו מאתר האינטרנט הרשמי של צה"ל: בעמוד הראשי של ענף אימוני חו"ל צוין כי האימון "בהזמנה" הינו "אימון שנתפר לפי בקשתה של המדינה, צרכיה, היכולת הכלכלית וכמובן רמת הסיווג המותרת", וכי מטרתו "מיקסום הכנסות הזרוע מהלימוד לצורך התחמשות". בעמוד הראשי הייתה הפנייה לכתבה מטעם זרוע היבשה עצמה על הענף, משנת 2008, והעמוד הראשי המליץ לקרוא אותה כדי ללמוד יותר על פעילות הענף. כלומר, לא מדובר בכתבה שנשלפה סתם מארכיון צה"ל או מארכיון עיתון, אלא המידע פורסם בעמוד הראשי באתר האינטרנט של הענף, והעמוד הרשמי הוא זה שהפנה לכתבה שאף היא מטעם זרוע היבשה עצמה.  

בג"צ הכריע בשאלה שכלל לא נדרש אליה לגבי חוקיות מכירת אימונים במחיר עלות ולא למטרת רווח, ובגלל התרגיל של צה"ל ומחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה, שברגע האחרון טענו כי הפרסומים הרשמיים של צה"ל שקריים – זאת כדי להפוך את העתירה לתיאורטית ולהביא למחיקתה ללא הכרעה – בפועל שופטי בג"צ קיבלו את העתירה שלא ניתן למכור אימונים למטרת רווח. מבלי שצה"ל ופרקליטות המדינה התכוונו ורצו זאת, הסתיימה תקופה ממושכת שבה צה"ל מכר אימונים למטרת רווח לכוחות ביטחון ברחבי העולם.