עדכון חדשות |

: הפליט הגדול שבחדר

חברה נכתב על ידי

יום הפליט הבינלאומי מהווה הזדמנות להראות את הקשר בין מאבקם של הפליטים מאפריקה שהגיעו לישראל והפליטים הפלסטינים מ-48' ולחשוב על נקודות החיבור ביניהם.

 בעשרים ביוני, מצוין ברחבי העולם יום הפליט הבינלאומי. בישראל, ארגוני זכויות האדם מציינים יום זה בהקשר של זכויותיהם של הפליטים מאפריקה ומאבקם של מבקשי המקלט להכרה במעמדם כפליטים אל מול הדיכוי והאפליה הממשלתית נגדם. אולם ישנה קבוצה אחרת של פליטים, שאינה מוזכרת ביום הפליט הבינלאומי – הפליטים הפלסטינים.

בסמוך אלינו ממש – על חופיה של עזה, הרי הגדה, בלבנון, סוריה, וירדן – יושבים מיליוני בני-אדם במחנות פליטים. אנחנו כמעט ולא שומעים דבר על חיי הדלות והעוני שם, על סיפורי המשפחות המפורקות, על תחושת הזרות בגולה, על האפליה במדינות הקולטות ועל הכמיהה לשוב. זאת, למרות שמדינתו אחראית באופן ישיר לפליטותם ולהיעדר פתרון במשך יותר משבעים שנה. ההערכה היא שיש כיום כשבעה מיליון פליטים פלסטינים בעולם. חלק גדול מן הפליטים חיים במרחק של פחות ממאה קילומטרים מהכפרים מהם גורשו, והאדמות אותן עזבו נותרו לא מיושבות עד היום במעל לשמונים אחוז מהמקרים.

צפו: מפגינות ומפגינים פלסטינים צעדו אל אדמות ואדי זובאלה בדרישה למימוש זכות השיבה:

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
 
  נמוך       גבוה

דווקא ביום הפליט הבינלאומי, יש הזדמנות לחבר בין שתי הקבוצות הללו – הפליטים מאפריקה והפליטים הפלסטינים, ולחשוב על נקודות הקישור ביניהן. לדוגמא, היעדר מדיניות קליטה רשמית בישראל עבור מהגרים שאינם יהודים, או היחס לנוכחות לא-יהודית במרחב כאל סכנה דמוגרפית – שניהם נובעים ישירות מן היחס הממסדי לפליטים הפלסטינים והניסיון המתמשך לייהד את המרחב.

צפו: מאות מבקשי מקלט הכלואים בסהרונים וחולות הפגינו מול בית המשפט העליון והכנסת, בקריאה לבית המשפט העליון לא לאשר את מדיניות הגירוש:

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
  נמוך       גבוה

'מסתננים' – אותו כינוי שהודבק לפליטים מאפריקה בשנים האחרונות בכדי לעשות להם דה-לגיטימציה, הופיע לראשונה בשנות החמישים – עת הוענק לרבבות הפליטים הפלסטינים שניסו  לחזור לאדמתם לאחר מלחמת 48' ונתפסו ע"י הרשויות.
כפי שהשם 'מסתננים' מנרמל את המדיניות המפלה כלפי מבקשי המקלט, כך הוא נרמל את ההרג של כ-5,000 פליטים פלסטינים בין השנים 1949-1956, שנורו בגבול כשניסו לשוב אל כפריהם, וכך הוא מנרמל בימים אלו את ההרג של פליטים פלסטינים בגבול עם עזה הדורשים את אותו הדבר בדיוק.
'עזיבה מרצון', כידוע, הן צמד מילים מכובסות שמשמען לשלול מאדם את זכויותיו הבסיסיות עד שיתייאש, יוותר ויעזוב את הארץ. זהו תחליף לגירוש בכוח, במקרים בהם הוא לא מתאפשר – מדיניות חשוכה כמו מתקן חולות, חוק הפיקדון, שלילת ביטוח רפואי, ועוד.
אך גם כאשר ישראל מונעת שירותים בסיסיים כמו חשמל, מים, מבני חינוך או דרכי גישה מכפר "לא מוכר" בנגב, בכדי ללחוץ על תושביו לעזוב אותו – היא נוקטת במדיניות של 'עזיבה מרצון', וכאשר היא מחריבה כפר בבקעת הירדן שוב ושוב עד שתושביו מתייאשים ועוברים ליריחו – היא נוקטת במדיניות של 'עזיבה מרצון'.
פרופסור יהודה שנהב אף ציין בספרו 'במלכודת הקו הירוק', שבשנות החמישים הוקמה ועדה ממשלתית שמטרתה הרשמית הייתה לעודד 'עזיבה מרצון' של אזרחים ערבים מישראל – כלומר שגם לצמד המילים הזה, כמו ל'מסתננים', יש שורשים היסטוריים.

יום הפליט הבינלאומי מהווה הזדמנות מצוינת לדמיין מציאות אחרת, בה נכונן כאן חברה צודקת יותר, שוויונית ומשותפת, שתכיר בשייכות העם הפלסטיני לארץ ותשמור על זכויותיהם של פליטים באשר הם – פלסטינים, אפריקאים או יהודים.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס