תמלול הכתבה: הדרוזים – סדרת כתבות

מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
במהלך חודש אוגוסט קיים העיתונאי בן כספית ראיון ברדיו FM103 בנושא תנועת הסרבנות הדרוזית עם אחת הפעילות בתנועה - הדייה כאיוף. מהחשש שהנושא טעון, ציין בן כספית בפתיחת דבריו, ואני מצוטט: "אנחנו נקיים דיון נקי ומתורבת בנושא זה". לאחר 10 דקות של שיחה בינו לכאיוף ולדוברים נוספים סיים בן כספית את הריאיון בזלזול ואמר: "אז אולי נשלח אותך לגיהנום". מעבר לכישלון בהשגת היעד שהציב לעצמו בן כספית לקיים דיון נקי ומתורבת, נשאלת השאלה מה אנחנו כחברה יודעים על הדרוזים ועל מאבקם רב השנים על זהותם ועל זכויותיהם. כל ילד שלמד כמה ימים בבית הספר, ידע לספר כי הדרוזים נאמנים לישראל וקשורים בברית דמים עם המדינה. האומנם? בסדרה בת ארבע כתבות אותן נעלה מידי שבוע, נרצה להאיר באור אחר את מה שאנחנו מספרים לעצמנו על הדרוזים בישראל. "הדרוזים" כתבה שהכין ברק טל.

***

למדו אותי שאני דרוזית ישראלית. אוקי, אבל אני מדברת בערבית זו שפת האם שלי, זו התרבות שלי.
אני ה-פלסטיני בה' הידיעה.
הדרוזים, הלאום שלהם הם פלסטינים.
זה התחיל בבית, אבל עכשיו אנחנו לא ממש מדברים על זה.
אין סתירה בין היותך דרוזי להיותך ערבי.
קריינות: זהו סיפור על אהבה, בגידה, אדמה ודם. סיפורו של מסע בעקבות הנרטיב הדרוזי שכולנו כל כך אוהבים לדקלם. על הקשר המיוחד בינם לבין המדינה. מסע אל ארץ מסוכסכת ופגישה עם מציאות קשה וטורדת שאין בה זכר לברית דמים או שותפות גורל.
עורווה סייף גאלב: אני לא פוחד שיכניסו אותי.
כתב: ולא משנה כמה זמן יכניסו אותך?
עורווה סייף גאלב: לא משנה, לא משנה לי. אפילו 3 שנים, 4 שנים, כמה שהם רוצים. לא אשרת בצבא הכיבוש.
ע'אלב סייף: אני למדתי בבית ספר יהודי. סיימתי, התגייסתי לצבא. אמרו לנו הצבא מביא שוויון, זה לא זה. אתה יוצא מהכפר, אתה רואה את העולם, רואה את השוני, זה מתחיל לעורר שאלות.
קריינות: הרשימון על הקשר בין הדרוזים לתנועה הציונית מתחיל עוד בשנות ה-30'. האם יתכן שההיסטוריה שוכתבה, לא רק עבורנו, אלא גם עבור הדרוזים עצמם?
אמל נסר אלדין: בשנות ה-30' ועוד יותר לפני ה-30', כרתו מנהיגי הישוב העברי בארץ יחד עם ראשי העדה הדרוזית ברית. ודיברו על הקמת מדינת ישראל.
את הבחורים האלה, כולם, הרגו אותם בשנת 38'-39' בגלל שהם דרוזים ומסיעי כוחות ההגנה, הלח"י ואת כל הפעולות שלהם.
הדייה כיוף: מתוך כל השאלות החלטתי להתחיל ולקרוא. אז התחלתי לקרוא לגבי מה זה העדה הדרוזית, מתי התחילה, מה ההיסטוריה שלנו, מה הביא אותנו לפה.
עו"ד יאמן זידאן: ופתאום אני מוצא המון מקורות שהדרוזים היו פעילים מאוד בכל פלסטין בזמן 36',
מה שנקרא בשפה הישראלית: "פרעות 36'".
והם היום חלק בלתי נפרד במלחמה בשנת 48', הם צבא ההצלה הערבי...
אמל נסר אלדין: בשנת 48', רוב הערבים יצאו מהארץ, אף דרוזי אחד לא יצא מהארץ, כולנו נשארנו במדינה שלנו בארצנו ב55' התקבלה החלטה להפעיל חוק גיוס חובה על בני העדה הדרוזית וראשי העדה באו לברך את המחזור הראשון.
נאף סלים סויד: ובאותה שנה, 1500 אנשים סרבו וחתמו על עצומה ושלחו אותה לכנסת, לראש הממשלה, שאנחנו מתנגדים, לא רוצים גיוס חובה, שיישאר, מי שרוצה שילך, אבל לא בכוח.
השיח נימר נימר: זרועות הביטחון של דאז, שלבו 16 אנשים זוטרים ממרבית הגברים שלנו, הכניסו אותם למחנה צבאי בנשר, כפו עליהם את הבקשה כאילו הם מבקשים לשרת שירות חובה בצה"ל.
עלאא מהנא: זה מאוד פרדוקסלי, זה כאילו הם באים ואומרים לנו, המדינה עשתה הסכם עם הדרוזים כדי שתכריח אותם ללכת לצבא.
איך זה יכול להיות? או שאתם עושים איתנו הסכם ואז אנחנו הולכים מהרצון שלנו, או שאתם מכריחים אותנו.
נאף סלים סויד: אתה מוצא שרוב מה שלמדת ומה שגדלת עליו, זה לא יותר מאשר סיפורים ציוניים כדי להשליך אותך יותר עמוק בחיק הציוני והישראלי ולהרחיק אותך יותר מהערבים ופשוט מאוד, הפרד ומשול.ההתנגדות לחוק גיוס החובה לעדה הדרוזית והסרבנות לשרת בצבא, אינם כך מסתבר דבר חדש. אבל יכולתי להתרשם שהמשקע הולך ומצטבר לאורך השנים של חיים משותפים כאן, רק מעצים את התופעה.
ע'אלב סייף: בצבא, אז ב1970, כשהיינו בטירונות ושעזר וייצמן הצהיר שפתרון בעיית הערבים בארץ, ניתן לעשות על ידי טרנספר. והיינו במצב בתוך אוהלים, בתוך הבוץ ואז הביאו לנו את קטע העיתונות הזה ועשינו מרד, ולא רצינו לשרת. אני הובלתי את המאבק הזה, רצו לשפוט אותי ל-7 שנים, אחר כך אמרו אנחנו נוריד לך ל-3, אחר כך הכניסו אותי לכלא ל-42 יום.
אמל נסר אלדין: אנחנו לא מרגישים ולא מאמינים שאנחנו אזרחים סוג ב', אנחנו ממש חלק בלתי נפרד מהמדינה, מהצבא ומכל מערכת החיים במדינה.
מוניר מאדי: המציאות תופחת על הפנים של הצעירים שלנו אחרי שהם פושים את המדים. הם מגיעים ליישובים ולכפרים, ושם באמת, איך אומרים, מקבלים את הבומבה שלהם.
ע'אלב סייף: זאת לא אפליה רגילה, זאת אפליה מיוחדת. למה מיוחדת? נגד כל הערבים יש אפליה, אבל נגד הדרוזים, בגלל שהם בכיס הקטן, האפליה יותר חזקה.
נימר נימר: זה לא ברק אובמה ולא ברק ברח, אתה מכיר? ברק ברח, אה? מאיפה ברח?
כתב: תכף אני אברח.
נימר נימר: לא חס וחלילה אני מתכוון לברק ההוא, לאהוד, שלא אהוד. קיבל 95% מקולות הבוחרים הערביים בבחירות לראשות הממשלה, אחרי זה התעלם לחלוטין, מחק אותנו ולא ראה אותנו. כשאני שירתתי בזמנו בצה"ל, בשנת 60' כן? קרן קיימת לישראל הפקיעה לי את האדמה שלי.
נאיף סלים סויד: הם לוקחים חיילים ולוקחים את האדמה שלהם. הם אומרים, כמה שנים לא עבדתם באדמה הזאת.
ע'אלב סייף: אם תיקח את נושא האדמות, הופקעו מהמגזר הערבי כ-80% מסך כל האדמות של המגזר. מהדרוזים 83.5%.
נימר נימר: על האדמות שלנו, שנאסר עלינו להיכנס אליהן פה בגבול הצפון, כעבור שנים הקימו מצפה בשם מתת ולמרבית האירוניה, מתת, כאילו אנחנו נתנו את זה מתנה לשכנים החדשים שבאו מהמרכז הרגוע. אסור לי לעבד את האדמה שלי על הגבול, בטענה שזהו אזור גבול, בד בבד מביאים מתיישב מהמרכז, יושב לי על האדמה שלי ושומר על בטחון ישראל.
ע'אלב סייף: הממסד כנראה לא תופס את עוצמת הכאב ובמקום לסגור אפליה, הוא מוסיף עוד יותר אפליה על אפליה.
קריינות: לא רק האדמת הופקעו מהכפרים הדרוזים אלא גם שטח השיפוט, כך יוצא שהארנונה השמנה מאיזור התעשייה המתפתח של תפן, עוזר לשגשוגה של כפר ורדים ולא להישרדותם של ינוח-ג'את והכפרים הסמוכים.
ע'אלב סייף: הפקיעו את האזור הזה, על ידי לחצים וכל מיני תככים על מנת לרצות את האיש הכי עשיר במדינה, סטף ורטהיימר. מה המשמעות של הדבר הנורא הזה? פשוט מאוד, לוקחים מהכי עניים, הדרוזים הדפוקים ונותנים להכי עשירים בארץ.
אמל נסר אלדין: זוהי החלטת ממשלה, החלטת כנסת וגם ממשלה, להשוות את דליה לדוגמה, ליוקנעם, להשוות את עוספיא לנשר ולהשוות את ירכא לנהריה. וככה התקבלה החלטה ולצערי הרב לא עושים את זה. אני מאוד מצטער שמקבלי ההחלטות חושבים שמספיק לתת לדרוזים כבוד ולהגיד להם את חברים ואתם ידידים. יש הרבה דרוזים שאין להם התרי בניה, באים לבית המשפט ובית המשפט נותן 200 אלף שקל קנס לאבא שכול או אמא שכולה.
ע'אלב סייף: במקום לסייע בדיור, הן באדמה, הן במשכנתא והן בתמיכה, מצרים, מערימים קשיים ובסוף תוקעים להם קנסות כאלה. הדבר הזה יביא לאש, אש שתאכל את כולם.
קריינות: בית יד לבנים בדליית אל כרמל, נראה שגם הדגל הדרוזי נרתם למאמץ הציוני, הכיתוב בכל מקום בעברית בלבד,גם שמות הנופלים כתובים כולם, בשפת התנ"ך.
אמל נסר אלדין: שיפסיקו לראות אותנו כערבים, אנחנו לא ערבים, אנחנו דרוזים, ממש דרוזים. אנחנו גאים בזה שאנחנו דרוזים.
ע'אלב סייף: הפן הכי קשה שפגע בנו, זה ההפקעה של הזהות.
עלאא מהנא: ישראל מנסה ליצור לנו זהות שאין לנו שום קשר אליה.
ע'אלב סייף: עובדים על הנוער שלנו מהגיל הרך, שוטפים להם את המוח שהם לא ערבים, שהם דרוזים מישראל, ציונים.
עלאא מהנא: אנחנו חיים תחת כיבוש מוחות וכיבוש המוחות הוא יותר מסוכן מכיבוש האדמה.
הדייה כיוף: המדינה לא חסכה באמצעים, אם משפטיים, אם חברתיים, לגיטימיים ולא לגיטימיים כדי לבנות לדרוזים זהות שהיא ייחודית להם, נפרדת מהערבים והכל במטרה בעצם לפורר את האחדות הפלסטינית.
ע'אלב סייף: אז עושים מורשת לדרוזים, ערבית לדרוזים, אנגלית לדרוזים, עברית לדרוזים, מתמטיקה לדרוזים, פיזיקה לדרוזים, מה זה?
עלאא מהנא: מגיל צעיר אני יודע מה תיהיה הזהות שלי, הזהות האמיתית שלי, שאני פלסטיני, אני אומר שאני ה-פלסטיני בהא הידיעה.
מוניר מאדי: יש אולי קבוצה כזאת, קבוצה קטנה שאולי רואים את עצמם משתייכים לעם הפלסטיני וזכותם אני חושב, אבל עוד פעם, אני חושב שהם קבוצה מאוד קטנה ולא משקפת.
יאמן זידאן: הדרוזים הם לא בעד השלטון איפה שהם נמצאים, זה סיפור שקרי מצוץ מאצבע , זה סיפור ציוני וקל מאוד להפריך אותו. כשהיו הבריטים פה, הדרוזים לא היו בריטים, הם לא קראו לעצמם בריטים. כשהיו העותמנים פה הם לא היו עותמנים וכשהצרפתים כבשו בסוריה, הדרוזים הסורים לא היו צרפתים.
קריינות: האם ייתכן שכל מה שסיפרו לנו עד היום על הדרוזים, פשוט לא נכון?
אמל נסר אלדין: יש תמונה של משה דיין, שמצדיע על הבן שלי, שנפל ביום האחרון של שירותו בצבא. זה הנכד.
מוניר מאדי: הדרוזים כרתו ברית ומשרתים על פי חוק גיוס חובה מאז שנת 56', אז לא בגלל חוסר טיפול נכון הייתי אומר, או חוסר תשומת לב של הממסד, הברית הזאת צריכה להתפרק.
יאמן זידאן: עם כל הסיפורים האלה של דרוזים ויהודים ביחד בברית דמים, כאשר יש היעדר מלא כמעט לברית חיים.
נימר נימר: כל ראשי מדינת ישראל מתרברבים ואומרים, הדרוזים הם אחים לנשק. אנחנו נחנקנו מהאהבה והחיבוק, שזה חיבוק טוב.
הדייה כיוף: הבנתי שבעצם הגיוס לצבא היה אחד האמצעים כדי להפריד את הדרוזים משאר הערבים.
סאמר עסקאלה: והבעיה של הדרוזים שמשרתים בצבא היא לא בעיה דרוזית, היא בעיה פלסטינית, שחלק מהפלסטינים משרתים בצבא הישראלי, שהוא פוגע ישירות בזהות הפלסטינית.
יאמן זידאן: יש עליה בתודעה של הצעירים הדרוזים, לא רק לעתידם בצבא או מחוץ לצבא אלא גם למסוכנות הנשקפת לחייהם בעתיד מעצם היותם בצבא הישראלי שנלחם בעם שלהם ,הפלסטיני וגם באומה שלהם, הערבית.
קריינות: השעה מתארכת וע'אלב, שזה לו הבן השלישי שמסרב לשרת בצבא, אינו יודע לאן להוליך את המתח והחרדה לגורל בנו.
עד מתי תחכה פה?
ע'אלב סייף: עד שיגידו לי מה הם עושים איתו.
עומר סעד: שנוא עליי העוול ואני מתנגד לכיבוש. אני מתעב הקנאות ושלילת החרויות.
אני שונא את מי שעוצר ילדים, זקנים ונשים.
בסופו של דבר אני אלך לכלא. וודאי שהמחיר לא קטן, אבל לדעתי המחיר שווה את זה.
סא"ל (מיל) מוניר מאדי: כל הזמן היו כאלה שהתנגדו, אבל המציאות היא שונה והיא אחרת ואיך אומרים, עם עובדות לא מתווכחים.
נכון להיום ובכלל, אני עד לפני שנתיים מפקד הגדנ"ע של המגזר הדרוזי, אחראי על נושא הגיוס לצה"ל בקרב הצעירים הדרוזים והעובדות נכון להיום גם הן אחרות,
אחוז הגיוס של הנוער הדרוזי הוא האחוז הגבוה במדינה, מדברים על 82%.
עו"ד יאמן זידאן: זה לא נכון, כנס של הביטחון הלאומי הישראלי בהרצליה בשנת 2012, אמרו שקרוב ל50.6% מהצעירים הדרוזים המגיעים לגיל גיוס חובה משתמטים מהצבא.
קריינות: גם לגבי הנתונים העובדתיים הפשוטים, כמו אחוז המתגייסים בקרב הצעירים הדרוזים, המספרים שנזרקים בכלל לאוויר הם מקצה אל קצה. כל אחד והמספר המשרת את טיעוניו. אורפוד, היא תנועה חדשה של צעירים משכילים דרוזים.
אואן עלי: אורפוד היא תנועה שהיא באמת פמיניסטית.
הדייה כיוף: יש לה שתי מטרות, המטרה הראשונה זה בעצם להעלות את המודעות שהדרוזים הם חלק מהערבים פה.
עלאא מהנא: אנחנו מנסים ליצור את הזהות שלנו מחדש, כערבים, פלסטינים.
הדייה כיוף: והמטרה השניה זה בעצם לתמוך בכל בחור דרוזי שמחליט לא להתגייס לצבא.
יש לנו רשת של ליווי שמורכבת מעורכי דין, מפסיכולוגים, מאנשים משכילים שבעם נותנים תמיכה גם נפשית וגם משפטית ומסבירים לבחור קודם כל את ההשלכות של הסירוב, כיצד לסרב מבחינה חוקית.
קריינות: באורפוד מתנגדים גם לשירות לאומי.
עו"ד יאמן זידאן: שירות לאומי הוא שירות צבאי.
סאמר עסאקלה: לכן אנחנו מתנגדים לזה. אם המדינה רוצה שאנחנו נתנדב, יש לנו את הארגונים שלנו, שהם נותנים לפלסטינים שגרים בתוך ישראל להתנדב.
הדייה כיוף: אנחנו בטח שאנחנו כן בעד להתנדב אבל שירות לאומי בשבילנו הוא לא התנדבות.
אם אתה רוצה לחנך חברה בשביל לתרום, אתה לא צריך לפתות אותה בכסף.
קריינות: לאחר שעה ארוכה של ציפייה, יוצא עורווה את שערי לשכת הגיוס.
עורווה סייף גאלב: ביקשתי ועדת מצפון והם לא נתנו לי, הם רוצים להכריח אותי על ועדה רפואית, הם מנסים פשוט מאוד לא לתת לנו את מה שאנחנו רוצים, לכפות עלינו שאנחנו לא ערבים.
קריינות: ב-1956- התגייס המחזור הראשון של בני העדה הדרוזית תחת חוק גיוס חובה. תתנו תקבלו אמרו להם אז, מסתבר שבמדינתנו הדמוקרטית, בני עדה מסוימת צריכים לתת כדי לקבל את המובן מאליו
לבני העדה השלטת. והדרוזים נתנו, נתנו את היקר מכל, הזהות, הבנים ואת האדמה. ומה הם קיבלו?

סוף תמלול הכתבה: הדרוזים – סדרת כתבות

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס