"עשרות רשויות מקומיות מפעילות מצלמות מעקב לתכליות שונות ומשונות ללא הסמכה בחוק ותוך שכל אחת מהן קובעת כראות עיניה את ההסדר "המידתי" שמצמצם, לשיטתה, את הפגיעה בזכות החוקתית לפרטיות." זו הטענה העולה מבקשת האגודה לזכויות האזרח להצטרף במעמד ידיד בית המשפט לדיון בעתירה נגד השימוש שעושות רשויות מקומיות במצלמות מעקב לצורך אכיפת עבירות חניה (בג"ץ 867/15 אור הכהן נ' משרד הפנים ואח').
המדינה, בתגובתה לעתירה, אימצה את עמדת הרשויות המקומיות, שלפיה קיימת להן סמכות עזר לעשות שימוש במצלמות מעקב, וכי יש להשאיר לכל אחת מהן לקבוע את מה שכינינו "דיני פרטיות מקומיים". עמדה זו סותרת את הדאגה שהביע משרד היועץ המשפטי לממשלה זה מכבר לנוכח "המצב שקורה בשטח" בכל הנוגע לשימוש במצלמות מעקב, ולדגש ששם על הצורך לקבוע "מדיניות אחידה" ולהחליט "לשם אלו מטרות של הרשות המקומית, השימוש הזה לגיטימי". בהמשך לזאת טענו האגודה לזכויות האזרח, שמצלמות החניה הן רק קצה קרחון של תופעה מסוכנת ואדירת ממדים: רשויות השלטון יוזמות פרויקטים טכנולוגיים חדשים, שהולכים ושוחקים את מה שעוד נותר מהזכות לפרטיות, מבלי שתהיה להן סמכות חוקית לעשות זאת, ותוך שהן מתעלמות מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. בדרך זו נבנית חברת מעקב בשיטה של "חומה ומגדל" ונקבעות "עובדות בשטח", תוך הפרה של מושכלות יסוד בחברה דמוקרטית.
צילום: ויקיפדיה, Ianaré Sévi
הבקשה מפנה לעמדת הסניגוריה הציבורית, אשר יוצאת מזה שנים נגד פריצת כל הגבולות שנועדו לשמור על פרטיות התושבים ועל עקרונות יסוד של הסדרת השימוש בסמכויות שלטוניות, והכול בדרך של מחטף – "לפני שהציבור יתעורר, לפני שמשרדי הממשלה האמונים על אכיפת החוק ישימו לב איך הם עצמם מפרים אותו ברגל גסה, ולפני שבית המשפט העליון יורה על הפסקת החגיגה".
הוספת תגובה לכתבה