ביום שבת נסעו פעילי שמאל לביקור הזדהות בעיר שעיר שבדרום הר חברון, בה נפגשו עם ראש העיר ומבחר פעילים וארגונים בעיר.
העיר שעיר היא אחד ממרכזי המהומות כרגע בגדה, ובהתאם אחד המקומות שנפגעו יותר מהמצב: 12 מבניה נהרגו ועוד רבים נורו בהתנגשויות עם חיילים, חלקם בזמן "נסיונות דקירה" המוטלים בספק על ידי התושבים. בין אם התרחשו נסיונות דקירה כאלו באמת או לאו, אנשי העיר והפעילים הביעו את התנגדותם המשותפת לפרקטיקות "בית דין השדה" של צה"ל, כאשר נערים צעירים נורים בפלג גופם העליון ממרחק ולמרות גילם הצעיר שמאפשר התרעה ומניעה בקלות וללא צורך בהריגה.
כמו כן מאז אוקטובר סובלת העיר ממדיניות ענישה קולקטיבית שונות: אישורי עבודה בישראל ובהתנחלויות נשללו מהתושבים וכל כניסותיה נחסמו לרכבים וחלקם גם למעבר הולכי רגל למשך חודשיים תמימים. כיום הכניסה הראשית מכיוון חברון הסמוכה עדיין חסומה וגורמת עוגמת נפש רבה לבנות בית הספר הנמצא מעבר לכביש החסום, הנאלצות לעבור ליד עמדת החיילים יומיום ולעבור בידוקים משפילים לעיתים קרובות. התנהגות חלק מהחיילים בעמדת צה"ל החולשת על הכיכר בין שעיר לחברון (ששתי הכניסות לרכבים ממנה לשטחים פלסטינים חסומות) זיכתה את האזור בכינוי "כביש האימה" בפי תושבי האזור.
חסימות הכבישים לא מונעות מתהלוכות מתנחלים מלווים בצבא להיכנס לשטח הכפר (כן, מעבר לשלט האדום המאיים בכניסה לשטחי A). אמצעים לפיזור הפגנות שומשו ללא אבחנה בשטחי בתי הספר בעיר, מה שגרם לילדים רבים למחלות עור ונשימה ובעיות פסיכיאטריות שונות. בתי הספר היו סגורים ימים רבים, ועם אווירת הפחד והאימה חלה נשירה מוחלטת של כ5% מהילדים בחודשים האחרונים.
למרות כל זאת ראש העיר הצהיר שכבר מאז שנות השבעים ההנהגה הפלסטינית לא מעוניינת לזרוק את היהודים לים ולא מעוניינים להיזרק למדבר בעצמם. המציאות היא שכולנו חיים כאן ביחד והחיים עדיפים על המוות, סיכם ראש העיר.
הפעילים השונים הביעו את אכזבתם מ"תנועת השלום הישראלית" ותהו היכן נמצאים הקולות הישראלים נגד הכיבוש במצב הקשה הנוכחי; ותלו את תקוותם בכך שהשמאל הישראלי יתעורר על מנת ליצור מאבק משותף נגד העוולות, המוות והאלימות שהשתלטו על האזור.
הוספת תגובה לכתבה