דו"ח חדש של אמנסטי אינטרנשיונל המתפרסם היום מציג כיצד חוסר הפעולה של מדינות האיחוד האירופי תרם לזינוק במחיר הדמים, כשאלפי פליטים ומהגרים מאבדים את חייהם במאמץ נואש להגיע לחופי אירופה.
עימותים ורדיפות במזרח התיכון ובאפריקה, קיפוח כלכלי וחסימה של גבולות יבשתיים בדרום מזרח אירופה דוחפים אנשים נואשים לעבר הים. ב-2014, יותר מ-130,000 פליטים ומהגרים לא-מוסדרים חצו את גבולות דרום אירופה דרך הים. חיל הים האיטלקי הציל כמעט את כולם. אך עדיין,כמעט 2% מהאנשים שניסו לצלוח את המסע ב2014, יותר מ-2,500 בני אדם מתו בים. מתוכם כ-2,200 מאז תחילת יוני.
ספינה איטלקית מצילה מבקשי מקלט, אוגוסט 2014. צילום: אמנסטי אינטרנשיונל
אמנסטי אינטרנשיונל שוחח עם יותר מ-50 פליטים ומהגרים באיטליה ובמלטה. לרבים מהם היו סיפורים דומים אודות הסכנות שעמדו בפניהם במהלך מסעם בים, לרבות ספיגת מכות וצפיפות יתר. חלקם שרדו את טביעת ספינתם ותקריות קטלניות אחרות.
מוחמד, בן 22 מדמשק שבסוריה, אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: "כשעזבנו את לוב, היינו 400 איש עם בערך עוד 100 ילדים. עלינו היינו צריכים לעלות על סירות חתירה כדי להגיע לסירה הגדולה. בהתחלה לא יכולתי לראות את הסירה הגדולה, אבל כשראיתי אותה, ראיתי שמצבה היה רע. לא רציתי לעלות עליה, אבל המבריח איים עליי בנשק. לקח שעתיים להעלות את כולם. בערך ב-2 בבוקר שמעתי יריות. [סירה ועליה חמושים] העמידה עצמה מול הסירה שלנו. הם ניסו לעצור את הסירה שלנו במשך 4 שעות. הם ירו מכמה כיוונים. כשעלה השחר, הם עזבו. הסירה שלנו ניזוקה והתנדנדה. זרקנו את כל התיקים שלנו לים, כולל את חגורות ההצלה – רצינו לחיות!"
הזעקה הבינלאומית לעשות יותר להצלת חיים בים לא הביאה לפעולה משמעותית כלשהי מצד מנהיגי האיחוד האירופי. איטליה הייתה המדינה היחידה מהאיחוד מענה שהגיבה על ידי השקת מבצע "מארה נוסטרום" (הים שלנו), שכלל פריסה של חלק משמעותי מהצי האיטלקי בים התיכון עבור משימות חיפוש והצלה. עם זאת, אפילו המאמצים הטובים ביותר של איטליה לא הספיקו כדי למנוע את אובדן החיים הרב במהלך חודשי קיץ 2014. בנוסף, איטליה העידה לאחרונה שהמבצע אינו בר-קיימא בטווח הארוך.
מבקשי מקלט יורדים אל החוף באיטליה, אוגוסט 2014. צילום: אמנסטי אינטרנשיונל
תקנות דבלין של האיחוד האירופי, לפיהן מדינת האיחוד האירופי הראשונה אליה הגיעו היא אחראית לבחינת בקשות המקלט, מטילות מעמסה לא הוגנת על מדינות המעורבות בפעילויות ההצלה, שכן הן נושאות גם באחריות ארוכת הטווח לדאוג לצרכי הניצולים. חוסר השיתוף בין מדינות האיחוד האירופי בלקיחת אחריות מרתיע את מדינות דרום היבשת, במיוחד מלטה, מלקחת פליטים ומהגרים לנמלים שלהם. מבצע "מארה נוסטרום" פתר את הבעיה הזו באופן זמני, אבל אם הוא יסתיים מבלי שתהיה חלופה הולמת, ויכוחים העיכובים וחילוקי הדעות בנוגע למחויבויות החיפוש וההצלה שוב יסכנו חיי אדם.
הדו"ח של אמנסטי אינטרנשיונל – " נסחפים בזרם: פליטים ומהגרים בסכנה בים התיכון" – מפרט את ממצאי ביקורים באיטליה ומלטה, כולל מסע מחקר על ספינת צי הים האיטלקי. ראיונות עם מומחים, רשויות ועם ניצולים שהיו על ספינות שטבעו חושפים את המציאות לגבי הסכנות העומדות בפני אלו המנסים לברוח ממלחמה, רדיפה ועוני, ואת התגובה העלובה של רוב מדינות אירופה.
הדו"ח מצביע על חולשות מבניות בשירותי החיפוש וההצלה בים התיכון וקורא לנתיבים בטוחים יותר וחוקיים לאירופה עבור אנשים הנמלטים מעימותים ורדיפות. ניתן לעשות זאת בעזרת יישוב מחדש, תוכניות קבלה הומניטאריות, וסיוע לאיחוד משפחות. הדו"ח גם מבקש לבחון מחדש את תקנות דבלין העוסקות בבחינת בקשות מקלט באיחוד האירופי.
לדברי ג'ון דלהויסן, מנהל תכנית אירופה ומרכז אסיה באמנסטי אינטרנשיונל "ללא קשר לסכנות ולאמצעים בהם נוקט האיחוד האירופי כדי להרחיקם, פליטים ומהגרים ימשיכו לסכן את חייהם ואת חיי ילדיהם כדי להימלט מאזורים מוכי-מלחמה, מהפרות זכויות אדם וממדינות בעלות קשיים כלכליים. מדינות האיחוד האירופי לא יכולות לנתב אותם אל הנתיב הימי המסוכן בעולם ואז לנטוש אותם לגורלם. מתחילת השנה, יותר מ-2,500 איש טבעו או נעלמו בים התיכון בדרכם מצפון אפריקה. אירופה לא יכולה להתעלם מהטרגדיה המתרחשת בפתחה. על האיחוד האירופי והמדינות החברות בו לספק באופן מיידי יותר ספינות חילוץ והצלה בים התיכון, עם מנדט ברור של הצלת חיים בלב ים ועם משאבים מתאימים למשימה"
הוספת תגובה לכתבה