דיווח: קיצוץ תקצוב למשרדים חברתיים ושירותים

הפורום למאבק בעוני הוציא הודעה בה הביע חשש כי עלויות הלחימה בעזה ישמשו תירוץ לפגוע בתקצוב המלצות הוועדה למלחמה בעוני. החלטת הממשלה (יום א' 31.8.2014) מלמדת שאכן הקיצוץ מכוון למשרדים חברתיים ולשירותים חברתיים בסיסיים.

הפורום למאבק בעוני: "… אסור שעלות הלחימה בעזה תוטל על האנשים שחיים בקושי הגדול ביותר – על האנשים החיים בעוני. החלטת הממשלה על קיצוץ רוחבי אכזרי וניסיון העבר מביאים אותנו לחשוש כי יישום המלצות הוועדה למלחמה בעוני לא יתממשו בתקציב הקרוב. מימדי העוני בישראל הם איום אסטרטגי, ויישום המלצות הוועדה חיוני לחיזוק החוסן החברתי שלנו".

 כל זאת מתרחש על אף שלפי מומחים לתקציב המדינה, כמו פרופ' יוסף זעירא, אין שום הצדקה לפגוע מאבק בעוני באמתלה של הוצאות הלחימה: "אכן החשש לפגיעה בתקצוב של המלצות הוועדה למלחמה בעוני קיים, אף כי אין כל סיבה אמתית לפגיעה בהוצאות החברתיות. ההוצאה על המלחמה היא זמנית ולא רבה במיוחד. הדיבורים הנשמעים סביב כ-10 מיליארד שקלים הם פחות מאחוז תוצר. הוצאה חד פעמית אפשר לממן בדרכים רבות, כל עוד אינה הופכת לקבועה. לעומת זאת ההוצאות על צמצום העוני הן קבועות ולכן חשוב לייחד להן תקציב קבוע. מקורו של זה צריך להיות ממומן על ידי העלאת מסים ישירים, על בעלי הכנסות גבוהות ועל חברות. כל מימון אחר של הוצאות אלו יהיה רגרסיבי ויפגע בעניים מכוון אחר. בזמן האחרון רבים הקולות המבינים כי אי-שוויון הוא מזיק לא רק חברתית אלא גם כלכלית. לא מספיק להשמיע קולות, וצריך לשנות את המדיניות לשוויונית יותר. ממחקרי למדתי כי הגורם העיקרי לעליית אי השוויון בארצות שונות הוא המדיניות של הממשלה. לכן הכל בידי הממשלה, ברצותה תקצץ ותגדיל אי שוויון וברצותה תעשה ההפך".  מסר פרופ' יוסף זעירא.

ללא שינוי דרמטי של מדיניות התקצוב, יישאר על כנו ואף יתחזק חוסר שוויון ההזדמנויות בחינוך בישראל. כעת מונחת הצעה שיכולה להביא את השינוי.

בימים אלו, מובאת לדיון בממשלה הצעה ל"תקצוב דיפרנציאלי" (מפצה) אפקטיבי ומשמעותי יותר עבור תלמידים המגיעים משכבות מוחלשות. הצעה זו נתמכת, הן ע"י שר החינוך והן ע"י הוועדה למלחמה בעוני (ועדת אלאלוף). אך בצל הבשורה על קיצוצים, עולה חשש כי גם הצעה זו לא תיושם או שיישומה ייפגע.

התוצאה תהיה המשך והעמקה של המצב הקיים – פערים בחינוך וכתוצאה מכך פגיעה בסיכוי להזדמנות שווה  בין ילדי עניים לילדי המבוססים: ילדים הגדלים בישראל  ביישובים המדורגים באשכולות החברתיים – כלכליים הנמוכים במדרג היישובים של הלמ"ס יזכו ללמוד במערכת חינוכית שמשאביה מצומצמים יותר מילדים ששפר חלקם והם גדלים ביישובים המדורגים באשכולות הגבוהים.  כתוצאה ממציאות זו אנו עדים לתהליך בו "החזקים מתחזקים והחלשים מוחלשים".

תיכון עירוני ד' אשקלון (ארכיון)

חגית חובב, מי שעמדה בראש האגף לשיקום שכונות וכעת מכהנת כיו"ר המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי וחברה בפורום הארגונים למלחמה בעוני, הסבירה על יתרונו של תקצוב דיפרנציאלי:

"מעבר לקידום העיקרון החשוב של שוויון הזדמנויות, מחקרים שנערכו ע"י ה – OECD  מורים שכל דולר של השקעה ציבורית בתכניות חינוכיות מקדמות  בתלמידים מאוכלוסיות מוחלשות תרם למדינה תשואה חברתית של שלושה דולר לפחות בעתיד. כוונתנו לתוספת הכנסות בגין המסים שישלמו תלמידים אלו בבגרותם, חיסכון בהוצאות בטיפול רפואי, הפחתת תשלומי אבטלה ותמיכות ציבוריות, הפחתת העסקה של עובדים סוציאליים, חיסכון בהוצאות משטרה ובתי סוהר, מעל לכל – שיפור ברמת חייהם העתידית.

בשל מרכזיותו של תחום החינוך עשויה להיות  לכלי ה"התקצוב הדיפרנציאלי" (המפצה) חשיבות עליונה בקידום שוויון ההזדמנויות בחינוך. על מסקנה דומה הצביעו  גם  שני דוחות רשמיים שפורסמו בשנים האחרונות (דוח בנק ישראל  לשנת 2008 , דוח מבקר המדינה שנתי 60ב' בשנת  2009)".

בנוסף סיפקה חובב הסבר לפערים בין איכות החינוך הניתן לילדי עניים ולילדי מבוססים:

"מערכת החינוך בישראל ממומנת על ידי ארבעה מקורות מרכזיים הנבדלים בחלקם היחסי בתקצוב מערכת זו ובהשפעתם על היווצרותו אי השוויון בתוכה  – משרד החינוך, הרשויות המקומיות, משקי הבית ותורמים למיניהם.. הראשון והעיקרי שבהם הוא משרד החינוך, המקצה  כיום מתקציבו  7% בלבד לתוספת שעות תקן  בבתי ספר בהם יש ריכוז גבוה של תלמידים ממשפחות מעוטות משאבים. אין בתוספת תקציבית זעומה זו די כדי  לחולל שינוי  משמעותי בהישגיהם של ילדים החיים בעוני, מה עוד שבו-זמנית מקצה המשרד תוספת שעות לימוד לכלל בתי הספר, שלא על בסיס דיפרנציאלי, שהיקפה גדול פי ארבעה  ובכך מתבטלת כמעט כליל השפעתה של התוספת הייעודית לבתי ספר שמרבית תלמידיהם מעוטי משאבים. המקור השני בהיקף השקעתו במערכת החינוך הן הרשויות המקומיות. נתוני משרד הפנים מורים שהרשויות המקומיות המבוססות (באשכולות 8– 10) משקיעות פי עשרה בתלמיד בהשוואה להשקעתן של הרשויות המקומיות המוחלשות (באשכולות 1 -3); המקור השלישי בהיקפו הם משקי הבית. עפ"י סקר הוצאות המשפחה של הלמ"ס לשנת 2012 משק בית בעשירון ההכנסה השמיני ומעלה מוציא על שירותי חינוך לנפש מפי שניים ויותר מאשר משק בית בעשירוני ההכנסה הנמוכים. נתוני הלמ"ס שהתפרסמו לאחרונה מורים שמשקלם של משקי הבית במימון מערכת החינוך הולך וגדל עם השנים. המקור הרביעי, שהשפעתו  אמנם מצומצמת ביותר, אולם גם היא רגרסיבית באופיה, הוא תרומותיהם  של תורמים למיניהם,  המייעדים את תרומתם בעיקר לרשויות מקומיות היכולות להשלים ממקורותיהן את עלות הפעילות או המבנה לו תרמו (maching). לא ייפלא, איפה, ששיטת ההקצאה הנוכחית של משאבי החינוך,  לא רק שאינה מצמצמת את פערי ההישגים  בין תלמידים מאוכלוסיות מבוססות לבין תלמידים מאוכלוסיות מעוטות משאבים, אלא אף תורמת להרחבתם".

לבסוף נמסר מהפורום למאבק בעוני כי: "מחובתה ואחריותה של ממשלת ישראל לפעול לצמצום אי שוויון מובנה זה, הן באמצעות הגדלה משמעותית של חלקו של התקציב המיועד  לתקצוב דיפרנציאלי במערכת החינוך והן באמצעות החלתה על כל מרכיביה, החל מהגיל הרך ועד להשכלה הגבוהה. עליה לתבוע ממשרד החינוך לדווח לציבור בשקיפות, מידי שנה על היקף הקצאה זו ועל תוצאותיה. ללא מתן תוספת תקציבית מפצה זו לא ניתן יהיה לצמצם בטווח הארוך את הפערים הרחבים הקיימים כיום בתוכה ולחלץ ממעגל העוני רבים מצעיריה  החיים במציאות זו, דור שני ושלישי, לוותר על חלק מההון האנושי הקיים בה, לפגוע בצמיחתה הכלכלית העתידית של מדינת ישראל".