תמלול הכתבה: די להבטחות – רוצות מפתחות

זהבה גרינפלד: עכשיו מה שאנחנו עושות, אנחנו עולות לאוטובוס, נוסעות לעמיקם. עמיקם, לילדים אני אומרת, גר שם איש שקוראים לו גלנט, והוא אחראי לזה שיהיה דירות לכל האמהות פה ואנחנו הולכים לעשות הפגנה ולהגיד לו את זה, שלא יתבלבל.
מיטל כהן: התכנסנו כאן היום לפעולת מחאה מכיוון שאנחנו לא רואים את ההבטחות של גלנט קורות, עברו החגים, אף אחת בעצם מהנאבקות שלנו לא קיבלה מפתח לדירה, הצעה לדירה, יש כאן נשים שממתינות 17 שנה, 13 שנה, אמהות לנכים מוגבלים, שמן הסתם הם לא צריכים לעמוד בתור, ועד מתי הן בעצם ימתינו? עד שהילדים יגדלו וייגמר הזכאות? אנחנו פשוט דורשות עכשיו ומיד פתרון לאותן הממתינות שנים בתור.
מיטל איצקוביץ': 6 פעמים עברתי דירה וכבר נמאס לי לטרטר את הילדים שלי ממקום למקום. עייפתי. אין כבר כוח, אני רוצה כבר בית נורמלי לילדים שלי, שלא אצטרך לפחד שיפנו אותנו, שיהיה לי מקום להגיד לילדים שלי: זה הבית שלכם. מפה אתם לא יוצאים.
מיטל כהן: כמעט כל ילד שני פה זקוק לטיפול רגשי ולמה? כי הקרקע לא יציבה. תתאר לך מה זה, יש פה נשים שעוברות כל חצי שנה דירה. זה לא ייתכן דבר כזה. אם לא מסתכלים עלינו, לפחות תסתכלו על הדור הזה של הילדים שגדלים, רוצים שיצא משהו מהם, לא?
שוטר: אני באתי להגיד לכם שאין לי בעיה, אתם יכולים להיות כאן באיזור, על תעברו על החוק, בטח לא להסיג גבול
-אין שום בעיה
אני יכול לאפשר לכם להיות במקום ציבורי, אתם יכולים להפגין את המחאה, להעביר מסרים, מה שאתם רוצים, שיהיה חג שמח עוד פעם ואני באמת... אנחנו איתכם. איתכם ואני רוצה באמת שתגיעו לפתרון
קריאות: אנחנו דורשות דיור ציבורי! אנחנו דורשות דיור ציבורי!
ילד בלי בית – בושה למדינה! ילד בלי בית – בושה למדינה!
אישה בלי בית – בושה למדינה! אישה בלי בית – בושה למדינה!
די להבטחות – רוצות מפתחות!
קרן ברנס: 17 שנים שאני מחכה לדירה ציבורית. איפה היא? שהוא יעמוד מולי ויגיד שלא מגיע לך.
זהבה גרינפלד: שר השיכון שאחראי על לבנות גיור ציבורי גר בבית שחלק מזה שייך למדינה, כרגע זה שלו, אבל הוא לא בונה בתים למי שאין.
קרן פינוס: הסיוע בשכר דירה זה רבע מהשכירות, ושבסוף לא נשאר לנו לארנונה, לא לחשמל, ובטח לא לארטיק בקיץ. זה לא יכול להיות שככה אנשים צריכים לחיות.
ענת להב: אני ממש מבקשת למסור את המכתבים האלה.
אבל לשים לו בתיבה...
ענת להב: איך אני יכולה לוודא שזה מגיע? מי אתה?
-יוני
ענת להב: יוני, נעים מאוד. אני ענת. אני מפקידה את זה בידך, אין לנו עוד עותק של זה, למרות שאם נצטרך נכתוב עוד ועוד ועוד, ונבוא שוב ושוב ושוב, אבל זה צריך לעבור, זה צריך להגיע.
תודה רבה. זה חשוב, הבקשות שלנו פה.
מיטל כהן: הבן אדם שהבטיח לנו שהוא יאכלס את כולם עד החגים, בינתיים לא ראינו שום דבר, אנחנו רוצות בית. נמאס לנו לחכות 17 שנה. נמאס. הילדים שלנו נכים. נכים, מוגבלים, בלי קורת גג.
זהבה גרינפלד: לא אכפת לגלנט, עד שלא יעשה מלחמה לא יהיה פה כלום. הוא עכשיו בשוויץ.
מריה חסדיה: אני גרה בתל אביב נאלצתי לעבור, הבן שלי מטופל בבית חולים איכילוב. בלי בית חולים איכילוב הוא לא ישרוד. הוא עבר אין סוף החייאות ומה שלא רוצים. הוא מחכה לכסא גלגלים. עוד כמה, עוד שלושה חודשים נגמר החוזה ואין לנו לאן ללכת.
בנצ'י מששה סלמסה: הגיע הזמן שיהיה פה שינוי ואם לא לנו אז לפחות לילדים שלנו.
קריאות: אישה בלי בית – בושה למדינה! אישה בלי בית – בושה למדינה!

סוף תמלול הכתבה: די להבטחות – רוצות מפתחות

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס