האגודה לזכויות האזרח עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים במחוז מרכז בשם רופא עיניים תושב טירה, בת זוגו, פיזיותרפיסטית מבית החולים איכילוב, ובנם, בדרישה להתיר להם לרכוש מנוי לקאנטרי בכוכב יאיר. בטירה, עיר חלשה מבחינה כלכלית, אין קאנטרי, ולכן פנתה המשפחה לרכוש מנוי בקאנטרי הסמוך בכוכב יאיר, רשות מהחזקות במדינה, אך סורבו כי מדיניות הקאנטרי העירוני היא שהמנויים יוצעו רק לתושבי הרשות המקומית ולתושבים של שני ישובים סמוכים – צור יצחק וצופים.
בעתירה נטען, שאף שהקריטריון מנוסח באופן לכאורה "ניטראלי" מבחינת לאום הוא מייצר אפקט מפלה ברור על בסיס לאום, ולמעשה "רוכב" על דפוסי ההפרדה במגורים במרחב בין יהודים לערבים, כדי להדיר את תושבי טירה הערבים מהקאנטרי. וכי יותר מדי פעמים השימוש בקריטריונים לכאורה ניטראליים כמו "תושב המקום" מתרחש דווקא במקומות בהם יש ישובים סמוכים בהם מתגוררת אוכלוסייה שונה, לדוגמא בתקרית לפני שנה בה לאזרח ערבי המתגורר בבאר שבע 11 שנה אך רשום כתושב טמרה לא הורשה להיכנס לקאנטרי בבאר שבע כי אינו תושב המקום, אך לתחקירן "תוכנית הבוקר של אורלי וגיא" שהציג עצמו כתושב מחוץ לעיר ניתן להיכנס ונאמר שההנחיה "מתייחסת לאוכלוסיית הבדואים".
עוד טענו בעתירה כי למתן לגיטימציה לקריטריון כזה תהיה השלכה מרחיקת לכת על החברה הישראלית, ותפגע בצורה קשה מאוד בשוויון ההזדמנויות של תושבי המדינה על בסיס שרירותי כמו מקום מגוריהם, וטענו כי יש לאסור על רשויות מקומיות למנוע כליל כניסה של תושבים מחוץ לישוב למרחב הציבורי ולמתקנים הציבוריים, וכי יש לאמץ כלל של פתיחות, ומצב הפוך יפגע באוכלוסיות חלשות ויעמיק את הפערים בין תושבים ורשויות שונות.
לקריאת העתירה המלאה לחצו כאן.
אולגה, כל כך ברור שהסירוב לקבלם לקאנטרי נובע מהיותם ערבים ולא מכך שאינם תושבי המקום. כן, אתם יישוב קהילתי מדיר.
למירי ברק: אני מתגורר בכוכב יאיר ודעותי שמאלה בהרבה מהמרכז. קל מאד לשבת ליד מקלדת ולכתוב תגובה כמו שלך.
רציתי לעדכן אותך שעד לפני מספר שנים הותרה הכניסה לקאנטרי לערביי האזור. בתקופה זו התדרדר הקאנטרי באופן משמעותי: לכלוך, צעקות, נערים ערבים שמשתוללים במים ודוחקים את ילדי המקום מהבריכה, חאפלות על הדשא ועוד. בתקופה זו הדירו מרבית תושבי המקום את רגליהם מהבריכה, עד שעשו לזה סוף והגבילו את הכניסה של תושבי חוץ.
צריך להבין שבינינו לבין בני דודינו יש הבדלים תרבותיים שמקשים עלינו לבלות יחד במתקן ציבורי. אני משער שאם תחווי חוויה דומה בבריכה ליד ביתך, תשני את דעתך, אבל ברור שהכי קל מבחינתך לשבת בביתך במרכז ת"א או גבעתיים ולזרוק האשמות לאוויר.
הרצון הוא לשמר את האופי המסוים של הקאנטרי שמעבר לדמי הכניסה גם מומן בכספי הארנונה – אופי של שפה עברית , לבוש, צורת התנהגות וכדומה. ביישוב מתגוררים מספר ערבים שהשתלבו באווירת היישוב וזכותם להיכנס לקאנטרי כמו כל אחד אחר.
להערכתי פתיחת הקאנטרי לאלו שאינם תושבי ביישוב תוביל לכניסה מסיבית של ערביי הסביבה. בהמשך ידירו רגליהם מהמקום תושבי המקום עד לסגירתו המוחלטת. נלך לברכת קיבוץ אייל . האם לכך מכוונת העתירה?
בצד הרצון להושיט ידנו בברכה ובשלום לערביי הסביבה יש עדיין מרחב שבו זכאי כל צד שיהיו בו מקומות בעלות האופי הייחודי שלו. זה חלק ממרקם הסובלנות ההדדית ולא ההפך. העתירה היא הדיוק אנטי – סובלנית. יש מקומות אצל הערבים שבהם לא אתקבל בברכה ואני מקבל זאת. זכויות אזרח גם לי יש וגם להם. הקו הוא "דק" אבל קיים ויש לכבדו.
סובלנות כזו אינה רק מול הערבים אלא גם בננו היהודים – לדוגמא החרדים. אני לא אתקבל בברכה במוסדות באלעד והם לא יבורכו להיכנס ליישוב שלנו. ואני מזהה ניסיון חדירה שלהם בשנה האחרונה.
אני חושב שלא ניתן לתפוס את המקל בשני הקצוות
או שמחליטים שהמועדון פתוח רק לתושבי הישוב או שהוא פתוח גם לתושבים מחוץ לישוב ללא הבדלי גזע, דת ומין.
אך לא נכון ומוסרי להשאר במצב של ישראבלוף שבו תושבי חוץ שהם יהודים נכנסים למועדון בתירוצים שונים.