עוד מעט ליל הסדר. הערב בו נהוג לקרוא את סיפור יציאת מצרים, מעבדות לחירות. אבל מתי חג פסח יהיה באמת חג של חירות? לכולן ולכולם. מתי נדע לקרוא את סיפור יציאת מצרים ולאמץ את הנרטיבים ההומניים שבו? כי מעבר ל"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו", ההגדה מלמדת אותנו איך זה להיות מהגרים שלא מרצון בארץ זרה. חווייה שממנה נגזר המסר של "וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".
קשה לחגוג את חג החירות בחברה בה אין חירות לאף מיעוט המתקיים בה. וקשה לקרוא את הגדת הפסח מתוך הבנה שלא הפנמנו את מסריה. לכן, אני מנסה לאמץ טקסטים אלטרנטיביים לחג הזה. אחד מהם הוא ההגדה הפמיניסטית מאת שלומית ליר. הנה קטע קצר מתוכה, המתכתב עם טקסט ההגדה:
בְּכָל דּור וָדור חַייָבת אישה לִרְאות אֶת עַצְמה כְּאִלוּ היּא יֶצָאה משלטון הפטריארכיה ומחשבת כוזבין. שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִתךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זה שהתעוררתי, ובעבור זה שקראתי, ובעבור גלי הפמיניזם, ובעבור נשים חכמות, ובעבור נשים יוצרות, ובעבור תנועות נשים, ובעבור מניפסטים משמעותיים יוצאת אני לשחרור.
לא אֶת אֲימהותי בלבד גאל הפמיניזם אלא אף אַף אותָנוּ גָּאַל עִמָּהֶן, להשתחרר, להגשים משאלות ליבנו ותיקון עולמנו לטובה.
הוספת תגובה לכתבה