מכינות קדם צבאיות. את מה שקורה בשנה הזאת, בין סיום התיכון לבין גיוס (פוטנציאלי) לצה"ל, קשה לתמצת. זאת שנה בה אלפי צעירות וצעירים מרחבי הארץ לוקחים פסק זמן מהמסלול המובנה הזה של תיכון-צבא ומחליטים ללמוד, לחקור ולהעמיק.
למכינות יש אג'נדה מובהקת, עידוד הגיוס "המשמעותי" לצבא. המכינות ממומנות, לפחות חלקית, ע"י משרד הביטחון ולכסף כמובן יש מחיר- רוצים לראות תוצאות בפועל, כלומר כמה שיותר בוגרי מכינות בתפקידי קצונה ופיקוד. אבל באג'נדה הרחבה של גיוס "משמעותי" לצבא, נגמר המשותף בין המכינות.
מתוך העשרות הרבות של המכינות הקיימות בארץ כמחצית מוגדרות כמכינות דתיות, כלומר מכינות לנערים בלבד, אשר משתייכים לרוב לציונות הדתית והן מהוות מעין אלטרנטיבה לעולם ישיבות ההסדר. בחצי השני של המכינות נמצאות המכינות "הכלליות". עם מכינות אלה נמנות מכינות שמשלבות בין דתיים לחילוניים, מכינות לבנות בלבד, מכינות מעורבות, מכינה דרוזית, מכינה של התנועה הרפורמית ועוד.
המכינות הכלליות ברובן כוללות איזשהו שילוב בין לימודים בנושאים שונים, אשר אמורים להרחיב את אופקי החניכות והחניכים ולחשוף אותם לסוגיות שונות שקשורות לחברה בישראל, לבין התנדבות עם אוכלוסיות מוחלשות למיניהן ואיזושהי הכנה פיזית לגיוס לצבא (אימוני כושר).
כאמור, אין למכינות הרבה במשותף מבחינת אג'נדה, אבל המשותף הוא שהאג'נדה נוכחת ומשמעותית מאוד בחיי היום-יום של החניכים. האג'נדה באה לידי ביטוי בבחירת מיקום המכינה, בחירת אנשי הצוות, בחירת האוכלוסיות שאיתן יתנדבו החניכים וגם בחירת התכנית אליהם יחשפו, או יותר נכון – לאילו תכנים לא יחשפו.
כחלק מגל ההסתה האחרון כנגד ארגוני זכויות האדם והשמאל, בו נאסר על ארגון "שוברים שתיקה" לקיים פעילויות עם חיילי צה"ל וגם להיכנס לבתי ספר, מצאו עצמן המכינות הקדם צבאיות כאחת ממסגרות החינוך היחידות בהן לא נאסר על הארגון לקיים פעילויות. אבל במציאות הישראלית אין ריק. גם אם בנט ויעלון לא אסרו, יצאו במהרה מספר ראשי מכינות בהצהרות כנגד הארגון.
בעקבות הצהרות אלה נפגשה מועצת המכינות הקדם צבאיות, שהיא גוף המאגד את כל המכינות תחתיו ולוקחים בו חלק כל ראשי המכינות, ופרסמה את ההודעה הבאה: "המכינות מעודדות שיח ומפגש רבגוני עם מגוון דעות ועמדות. המכינות גאות באוטונומיה של כל מכינה לבחור את דרכה וביכולתן של המכינות השונות לקיים שיחה ושיתוף פעולה חזוני ומעשי גם במציאות זו. ראשי המכינות מדגישים את מחויבותן של המכינות להמשיך ולחנך את חניכיהן לתפקידי הובלה משמעותיים בצה"ל ובחברה האזרחית, לרבות במאבק המתמיד על שמירתו של צה"ל כצבא מוסרי המחויב לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
בעוד השיח על המכינות וארגוני השמאל מתגלגל ברובו בין ראשיהן, דווקא קולם של בוגרי המכינות נשאר מעומעם. לפני מספר שבועות, בעיצומו של קמפיין ה"שתולים" של תנועת "אם תרצו", יצאה עצומה של בוגרי ובוגרות מכינות נגד גל ההסתה, נגד סתימת הפיות ובעד פלורליזם. אותה עצומה ביקשה להשמיע קול אחר, ולומר שדווקא כבוגרי מכינות, על אף חילוקי הדעות אסור להיכנע לגל האלימות. העצומה זכתה לתפוצה קטנה יחסית ונעלמה מהר מאוד מהשיח הציבורי, אך החלק של עולם המכינות בתוך גל ההסתה דווקא לא נעלם. ישנם עדיין ראשי מכינות שלוקחים חלק אקטיבי בהסתה כנגד "שוברים שתיקה". כך למשל ראש מכינת "תבור", עמיחי שיקלי, שהתכוון להגיע למחות מול חתונתה של יולי נובק, מנכ"לית "שוברים שתיקה". שיקלי הוא ממובילי מחאת חיילי המילואים נגד שוברים שתיקה, ביחד עם עמית דרי שמשמש כמנהל מכינת "תבור".
צילום מסך מפייסבוק- התכתבות בין שי גליק לעמיחי שיקלי
חשוב להסביר, בראש המכינות עומדים לרוב אנשי רוח וחינוך בולטים ומובילים. חלק משמעותי מהם משתייך לימין, בחלקו אפילו לימין הקיצוני. ישנם גם ראשי מכינות מהשמאל, אך בסופו של דבר הם מיעוט קטן, מיעוט שמצליח ליישב לעצמו בראש עמידה בראש ארגון מליטרסטי מיסודו ודעות שמאל.
אישית אני לא הצלחתי ליישב את הסתירה הזאת במהלך שנת המכינה שלי, אך התמזל מזלי לקחת חלק במכינה שבראשה עומד אדם שהצליח. ועדיין, קולם השפוי של בוגרי ובוגרות המכינות חסר לי.
חסרה לי הצעקה. חסר לי קולם של אלה שפעם לקחו חלק בשנה אינטנסיבית כל כך והאמינו בשינוי החברה ובהפיכתה למקום טוב יותר. חסר לי קולם של אלה שניסו לייצר כאן חברה מעורבת יותר, ניסו להפנים נורמות של עזרה לזולת ושל לקיחת אחריות. חסר לי קולם של אלה שהיו אמורים להיות "מנהיגי העתיד", שכרגע בעיקר שותקים מול "מנהיגי האתמול" שמנבלים את הפה. חסר לי הקול השפוי, אפילו לא הרדיקלי. הקול שמתנגד לאלימות ולהסתה גם אם הוא לא חובב את ארגוני השמאל. חסר לי קולם של בוגרי המכינות אז אני משמיעה את קולי.
הכותבת היא בוגרת מחזור י"א של המכינה הקדם צבאית ביפו.
הוספת תגובה לכתבה