יום שישי   25-09-2020
דעה על סדר היום |

התשובה לשאלה "למה להאמין למתלוננות?"

חברה נכתב על ידי

יותר מהמטוס המלזי, הדרבי התל אביבי והופעתו של נתניהו ב"מצב האומה", נושא השיחה העיקרי אתמול היה סילבן שלום והתלונה נגדו על עבירת מין. בשעות הבוקר השיח ברשתות החברתיות עוד התמקד בספקולציות לגבי מיהו השר, אבל מהר מאוד הדיונים שינו כיוון לשאלת "היה או לא היה" ולנושא תלונות שווא.
כשראיתי התייחסות של אורלי וילנאי לעניין לרגע שמחתי, אך מהר מאוד, תוך כדי קריאת דבריה החיוך התחלף בתדהמה. איך יכול להיות שאישה שרק לפני כמה חודשים קראה להחרים אירוע וביטלה את השתתפותה בו כי אייל גולן הופיע בו, מוציאה תחת מקלדתה את הטקסט: "אם השר עשה משהו, ואני מתקשה כל כך להאמין, אז כמובן שהוא צריך לשלם. אבל אם לא אז כולנו חייבים לשלם כי הפכנו להיות חברה של מפיצי דיבה". באמת, אורלי? חברה של מפיצי דיבה? (שלא לומר מפיצות)?

20140325

בעודי מנסחת בראשי את תשובתי לה, נתקלתי בטקסט מצוין שכתבה בפייסבוק נטע ספוגו, שכמו העלתה על הכתב בדיוק מופלא את מחשבותיי ואת התשובה לשאלה למה אני תמיד מאמינה לנשים שמתלוננות על פגיעה מינית:
"בזמנו חיפשתי נתונים [לגבי תלונות שווא], ומה שמצאתי במרכז המידע של הכנסת הוא שמדובר על 1-3% מהתלונות אשר מתוייגות כשווא, כשזה יכול גם לקרות כשהמתלוננת מושכת את התלונה או אומרת ששיקרה (וזה ממש לא מוכיח שזה היה שווא, ידוע שמתלוננות עוברות מכבש לחצים ואף סחיטה מצד משפחת התוקף שלעיתים גורם להן להתחרט על כל הסיפור). אבל בואו רגע נניח שיש 2% תלונות שקריות. זהו נתון שנכון לכל תחום עברייני, ועדיין באף תחום אחר לא מניחים מיד שהאדם שמתלונן הוא שקרן. כשאדם אומר "שדדו אותי" אף אחד לא שואל אותו למה הלך ברחוב לבד עם ארנק. כשאדם אומר "פרצו לי לבית" אף אחד לא שואל אותו אם רצה את זה. כשאדם אומר "הרביצו לי" אף אחד לא שואל אותו אם נהנה ואף שופט לא אומר לו "יש אנשים שנהנים כשנותנים להם אגרופים". רק בתחום הזה, יש נטייה להניח מיד שהאישה משקרת. שהיא רצתה את זה. שהיא ביקשה את זה. שהיא מניפולטיבית נצלנית רודפת פרסום וממון. אתה מכיר איזה "מתלוננת" מפורסמת ועשירה בעקבות התלונה שלה? רוב המתלוננות עוברות מסכת עינויים במשטרה ובבית משפט (שופט שקובע שיש נשים שנהנות מאונס. שופט שמתיר לעורך דין להתעלל בנערה צעירה ולבקש ממנה לדגים מול כולם את תנוחת האונס שלה – קרה בישראל ממש לאחרונה), בפרשות מפורסמות הן חוות השפלה ברשת, מפיצים תמונות שלהן, נאלצות לרדת למחתרת, הסניגורים הפליליים מחפשים רק רשף עליהן ועל עברן המיני (אחת הנפגעות של קצב החליטו להציגה כנערת ליווי לשעבר, על נפגעות אונס קבוצתי בתיכון מספרים שהן פתייניות ושרמוטות), וגם אם יש הרשעות – החיים שלהן לא יהיו כמו קודם. הנפגעת של רמון ירדה מהארץ בגלל העליהום עליה והפצת תמונותיה ברשת. ירדה מהארץ! ועוד לא דיברתי אפילו על ההשפעה של תקיפה מינית על הגוף והנפש, יש הפרעות דיכאון, הידרדרות לסמים ולזנות (למשל הנאנסת משומרת הידרדרה לזנות ולקחו לה את הילדות, בעוד שכל האנסים מזמן שוחררו ומנהלים חיי משפחה שלווים). אבל הדבר הכי חשוב הוא שמעטות מתלוננות, משהו כמו 10-20% מהנשים שפונות למרכזי סיוע, בכלל מעיזות לעשות עם זה משהו במישור המשפטי. רובן באות רק לקבל תמיכה ולא מוכנות להתלונן. ועוד לא דיברנו על נשים ונערות וילדות שאפילו לא פונות למרכזי סיוע… שאין להן הכלים או היכולת או המסוגלות או הידע. בקיצור גם אם יש 2% תלונות שווא, ה2% האלו הם בעצם 0.002% מהמקרים, שרובם לא מדווחים, ובטח שלא מגיעים לתקשורת. גם במקרים שכן מגיעים למשטרה ולפרקליטות – 70% מהתיקים נסגרים כשאין כמעט סיכוי להרשעה בטוחה. במקרים כאלו של מילה נגד מילה, לא לוקחים צ'אנסים בפרקליטות (לכן גם יש 99% הרשעות כשכבר כן הולכים על זה). ואז הענישה. הו הענישה המגוחכת… בקיצור, אין אור בקצה המנהרה הזו, רק חושך. אפילו אני באופן אישי לאו דווקא הייתי ממליצה לנפגעת להתלונן – כי זה פשוט שנים של ייסורים!! בטח כשמדובר באדם מפורסם – זה להרוס לעצמך את החיים חד משמעית.

אז מה המסקנה מכל אלו? שמי שמעיזה לעשות את זה – עושה את זה כנגד כל הסיכויים. חד משמעית. זה אומר שהיא אזרה מספיק אומץ (והנה לנוכחית המדוברת לקח 15 שנה לעשות את זה) למרות שהיא יודעת שהיא כנראה רק תפסיד מזה. היא עושה את זה למען כולנו. וכל מי שיש לו הגיון בריא אמור להבין את זה. אני לא מבינה למה תמיד מניחים שהן משקרות, ונותר לי רק לייחס את זה לשוביניזם ופחד. פחד מאובדן הפריבילגיות שהיו לגברים מאות בשנים. הפריבילגיה לקחת מין. להשתמש. לא לתת כבוד לבנות אדם".

  כתבות ווידאו שחבל לפספס