שני לוחמים לשעבר, ישראלי ופלסטיני, סיפרו את סיפורם האישי ביום שלישי האחרון (15/9/15) בתיאטרון הערבי עברי שביפו. האחד- נתן לנדאו, יהודי דתי ששירת ביחידיה קרבית בצה"ל ואף לקח חלק במלחמת לבנון השנייה. השני- אחמד אלג׳עפרי, פלסטיני שנולד במחנה פליטים ליד בית לחם וישב בכלא הישראלי פעמים רבות על עבירות שונות וביניהן יידוי אבנים. המשותף בין השניים הוא ששניהם בחרו לזנוח את דרכי הפעולה האלימות והצטרפו לארגון "לוחמים לשלום" אשר מתנגד לאלימות ופועל לסיום הכיבוש ומעגל הדמים.
נתן לנדאו, בן 30, נולד בירושלים למשפחה דתית, סיפר כי למרות שעוד בצעירותו ראה במציאות הקיימת בשטחים בעיה, בכל זאת האמין בגישה לפיה עדיף שיהיה חייל "טוב" שיעמוד במחסום ולכן התגייס לשירות קרבי ביחידת פלס"ר נח"ל בצה"ל. במהלך שירותו הצבאי לקח לנדאו חלק במלחמת לבנון השנייה ובפעולות צבאיות רבות בשטחים ואף שכל את חברו הטוב. למרות שכבר אז החל לתהות לגבי מחיר הסכסוך וההשלכות של המשך המצב הקיים, דווקא סיפור אחד השפיע באופן בולט מאוד על תפישתו ומאוחר יותר הביא אותו להצטרף לתנועת "לוחמים לשלום" והוא מקרה בו במהלך מעצר "שגרתי" במסגרת שירותו, נתקל בילד פלסטיני קטן שמרוב פחד לא הצליח לשלוט בצרכיו.
אחרי נתן סיפר את סיפורו אחמד אלג׳עפרי, תושב בית לחם שנולד וגדל במחנה הפליטים דהיישה הסמוך. אחמד ישב מספר פעמים במהלך חייו בכלא הישראלי ובמהלך תקופות הכליאה השונות למד את השפה העברית ואף החל לעסוק בתרגום מעברית לערבית ולהפך לפרנסתו. בילדותו היה אחמד מבקר את דודו שישב בכלא הישראלי, עד שזה מת כתוצאה מהזנה בכפייה בעקבות שביתת רעב. מאז מות דודו, הפך ל"פעיל" מאוד בהתנגדות לכיבוש הישראלי ובגיל 12 נעצר לראשונה ע"י השב"כ. כיום, מלבד פעילותו בתנועת לוחמים לשלום, הוא גם חבר פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. אחמד מסביר שבעיניו דווקא היכולת שלו להבין את השפה העברית עזרה לו להצליח לראות בישראל ובאנשים שחיים בה צדדים אנושיים ושאינם קשורים לצבא ולאלימות.
סיפוריהם של נתן ואחמד הושמעו כחלק מערב "לומדים לשלום" שבו השתתף גם עמי איילון, לשעבר מפקד השייטת וחיל הים, ראש השב"כ, חבר כנסת , ומיוזמי "המפקד הלאומי" – יוזמת שלום ישראלית-פלסטיני.
