יום חמישי   21-11-2019
עדכון חדשות |

: שמונה שנים למחאה החברתית: נשים בחזית המאבק

תרבות נכתב על ידי

הסרט הדוקומנטרי "נשים בחזית" החושף את חייהן של שתי פעילות חברתיות מירושלים בזמן המחאה החברתית של 2011, עולה לצפייה ברשת לציון שמונה שנים למחאה. תוכלו לצפות בו כאן – באתר הטלוויזיה החברתית.

שמונה שנים עברו מאז המחאה החברתית הגדולה שפרצה ב-2011, ולימדה את מדינת ישראל מהי מחאה חברתית עממית שמוציאה לרחובות מאות אלפי אזרחים.
במקרה או שלא, בחזית אותו מאבק שהוציא מאות אלפי אנשים לרחוב, עמדו נשים. הידועות שבהן הן הח"כית סתיו שפיר, וחלוצת המחאה, דפני ליף, אך הן לא היו היחידות. נראה שאת המחאה הזו הציתו והובילו נשים שמאסו במאבק ההישרדות הכלכלי, במציאות המדכאה של חוסר תקווה לשינוי עבורן ועבור ילדיהן, ואולי זו גם הסיבה שהמחאה האותנטית הצליחה לסחוף אחריה ישראלים רבים.


לינק לצפייה ושיתוף בפייסבוק

אורית מזור, יוצרת, משוררת ואשת קולנוע, החליטה ב-2012 לתעד שתי גיבורות, רונה אורובנו ואתי חן, שהובילו את המחאה החברתית בירושלים, ויצרה את הסרט "נשים בחזית". חשיבותו של הסרט הוא בהצצה בזמן אמת לחיי היום יום של הפעילות החברתיות, האחת אמא לילד שממתינה לדיור ציבורי והשנייה היא צעירה שמאמינה במאבק פוליטי לצד המאבק ברחובות.
במשך שנתיים וחצי ליוותה היוצרת את מאבקן של שתי הפעילות החברתיות, בין קשיי ההישרדות היומיומיים והובלת חזית המאבק, לבין החיפוש אחר בית ומציאות כלכלית לא קלה, ועד אובדן הזוגיות והמחיר האישי והחברתי שהן משלמות. הסרט חושף את הבדידות של מובילות המאבק, ומציג תמונת מצב חברתית עגומה של פערים בעוני ובשוויון.

"היום כשאני מסתכלת על הסרט, אני שואלת את עצמי מה השתנה. שום דבר לא השתנה. אפילו בחלקים מסוימים צועדים אחורה. אומרת אורית מזור בראיון לטלוויזיה החברתית. בהתחלה חשבנו שדברים ישתנו, הרבה ארגונים והתארגנויות קמו, יוזמות כמו מחיר למשתכן וכו'. ההרגשה הייתה שמשהו משתנה. אבל זה נופל בדרגים הגבוהים, איפה שמקבלים את ההחלטות, שם הכל הולך בניחותא. יש פה פערים גדולים בין מה שרוצים למה שעושים."
"המחאה פקחה לכולנו את העיניים. עד 2011 אנשים חיו בבועה והאמינו שהמדינה דואגת להם, ואז גילינו שיש הרבה נושאים שמוזנחים ע"י המדינה ואני מאמינה ויודעת שזה לא היה קורה בלי המהפכה האינטרנטית. ברגע אחד כולנו הפכנו לכתבים עם מצלמה, אי אפשר היה לעצור את זה וזה התפוצץ."

לדבריה של מזור גם מחאת הקהילה האתיופית של הימים האחרונים, היא פועל יוצא של מחאת האוהלים. "אנחנו התרענו נגד הדיכוי והזלזול, הם לקחו את המחאה כמודל והשראה. המחאה החברתית נתנה לגיטימציה לקום ולזעוק את הכאב ולבקש התייחסות."

כיום, שמונה שנים אחרי המחאה של 2011 רונה אורובנו נשואה ואם לילד בן 3. היא אדריכלית ומתכננת ערים ומנהלת את מחלקת תכנון ערים של עיריית נתניה. אתי חן פעילה למען אמהות חד-הוריות וממשיכה לתת ייעוץ.

 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו 4 תגובות באתר

  1. לילך 4 ביולי, 2019  בשעה 18:14

    סרט מקסים, מרגש ומתעד מציאות בזמן אמת.

  2. אבי 4 ביולי, 2019  בשעה 18:45

    סרט חזק ועוצמתי. שתי המובילות משתפות אותנו באופן אינטימי בתהליך ובמאבק שלהן. עשוי בכישרון רב ומצולם היטב.

  3. אלינור 4 ביולי, 2019  בשעה 19:52

    סרט מרתק, מרגש ומדויק, על חייהן של מובילות חברתיות. שווה צפייה.

  4. חיים לוי 4 ביולי, 2019  בשעה 19:54

    נדיר לראות סרטים שמשקפים ביושר את המציאות הישראלית. סרט יפיפה ורגיש.