הוגשה עתירה לבג"צ בדרישה להורות לפרקליט המדינה וליועמ"ש לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד הישראלים שייצאו ייצוא ביטחוני (ציוד, ידע ושירותים ביטחוניים) למשטר פינושה בצ'ילה, בין התאריכים 11.9.1973 (יום ההפיכה הצבאית) עד 11.3.1990 (יום פרישת פינושה מהנשיאות), וכן נגד הגורמים שאישרו את הייצוא הביטחוני והיו מעורבים בו במשרדי החוץ והביטחון, במשרדי ממשלה אחרים, במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ובצה"ל, בגין סיוע לפשעים נגד האנושות.
במהלך 17 השנים בשלטון, תחת הכרזה מתמדת על מצב חירום או מצב מצור, החונטה של פינושה בעיקר ניהלה מלחמה אינסופית נגד אזרחי ואזרחיות צ'ילה. משטר פינושה ביצע פשעים נגד האנושות והפרות חמורות ביותר של זכויות אדם בתוך צ'ילה ומחוץ לה. מדובר באחד מהמשטרים הנוראיים והמגונים ביותר שהיו במאה שעברה. משטר פינושה הביא את העינויים לשיא חדש של אכזריות שלא היה מוכר כמותו בהיסטוריה המודרנית, כולל אונס באמצעות כלבים שאומנו במיוחד לכך. את מחיר שיתוף הפעולה של מדינת ישראל ומדינות נוספות שילמו אזרחי ואזרחיות צ'ילה, נרדפי וקורבנות המשטר – עשרות אלפים עברו עינויים קשים, ואלפים נרצחו או הועלמו.
לאור התשתית הראייתית הגלויה שקיימת עד כה, ובמיוחד מסמכים של משרד החוץ מהתקופה הרלוונטית אשר נחשפו לאחרונה לציבור, נראה כי משרדי הביטחון והחוץ, יחידת סיב"ט, צה"ל, המוסד, תע"ש ובית אלפא טכנולוגיות, ידעו היטב על כוונת משטר פינושה לחסל את המחתרת וה"שמאל הקיצוני" בצ'ילה, ועל מימושה השיטתי על ידי כוחות הביטחון שלו, ולמרות זאת נתנו לו ציוד, ידע ושירותים ביטחוניים במטרה לסייע לו; בין אם הם תמכו בחיסול המחתרת וה"שמאל הקיצוני", או סייעו על מנת להפיק רווחים כלכליים, או סייעו כדי לקדם אינטרסים ישראלים בשל הקשרים הנטענים של המחתרת בצ'ילה עם אש"ף, או כדי לקדם הצבעות פרו-ישראליות בפורומים בין-לאומיים, או כדי להשאיר את החונטה בשלטון, או כדי לחזק את מעמד כוחות הביטחון שהיו ידידותיים למדינת ישראל – הרי שמתקיימים יסודות עבירת הסיוע הן לפי הדין הישראלי והן לפי הדין הבין-לאומי.
צפו בכתבה של הטלווזיה החברתית בנושא תעשיית ייצוא הנשק הישראלי:
כך למשל, במברק מיום 7.10.1986 ששלח דוד אפרתי, שגריר ישראל בסנטיאגו, למנהל מחלקת אמריקה הלטינית במשרד החוץ, הוא טען כי אין מה להיות מוטרדים מכך שמפקד חיל הים של פינושה, חשף שמדינת ישראל מסייעת לצ'ילה בהגנה על החופים שלה, מאחר שממילא ה"קאראביניירוס מסתובבים ברחובות סנטיאגו עם העוזי", נציגי התעשיות הביטחוניות הישראליות מסתובבים בצ'ילה ומנהלים תחרות לא נקייה בינם לבין עצמם, וגורמים פנימיים בצ'ילה, כגון אמצעי התקשורת, אישי ציבור ופוליטיקה, מודעים לייצוא הביטחוני הישראלי. השגריר אפרתי כתב כי גם אם צ'ילה תיהפך לדמוקרטיה עדיין יהיה במדינה משקל רב לכוחות הצבא, ולכן חיוני לשמור על היחסים הטובים עם הצבא ולהגביר ככל שניתן את תלותו במקורות אספקה, הדרכה ואימון ישראליים. עוד כתב השגריר כי החזרה לדמוקרטיה בצ'ילה עלולה לטמון למדינת ישראל "הפתעות לא נעימות", וכי "הכוחות המזויינים עשויים להיות ידידינו הנאמנים ביותר".
מטעמים השמורים עימם, פרקליט המדינה והיועמ"ש לממשלה לא רק מתעלמים מהתשתית הראייתית שגלויה לציבור, אלא גם מסרבים לעיין במסמכים מהייצוא הביטחוני הנמצאים בידי משרד הביטחון ואצל גורמים ממשלתיים ולא ממשלתיים אחרים, בנימוק כי הדבר ידרוש מהם משאבים בלתי סבירים. מדובר בנימוק שערורייתי המהווה תקדים עולמי. מכל מקום, אם משרד הביטחון היה מוכן לחשוף את מלוא המסמכים שברשותו לגבי הייצוא הביטחוני למשטר פינושה, הציבור והעותרים היו יכולים למקד את הדרישה לאירועים שמגובים גם במסמכים רשמיים אלה; מאחר שמשרד הביטחון, באישור בית המשפט העליון (עע"מ 2564/18), מסרב לחשוף את המסמכים לציבור בנימוק של חשש לפגיעה בביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, פרקליט המדינה והיועמ"ש לממשלה החליטו לתת לישראלים שסייעו לפשעים נגד האנושות "פרס" בצורת חסינות מוחלטת.
העתירה הוגשה יחד עם לילי טראובמן, תמרה סנטוס טראובמן, יואב טראובמן ודניאל סילברמן. ארבעתם אזרחי מדינת ישראל וצ'ילה, אשר בני משפחתם נחטפו, עונו והועלמו בזמן הדיקטטורה והם עצמם נאלצו לגלות ממולדתם. ארנסטו טראובמן, אביהם של לילי ויואב וסבה של תמרה, נחטף מיד לאחר ההפיכה, עונה למוות במשרד ההגנה הצ'יליאני בסנטיאגו, ונעלם במשך כ-20 שנים עד שעצמותיו אותרו ונמסרו למשפחה; אביו של דניאל, דוד סילברמן, היה קשור למשטר איינדה, ושימש בתפקיד מנכ"ל מכרות הנחושת החשובים בצ'ילה. זמן מה לאחר ההפיכה, דוד נחטף ע"י סוכני DINA של פינושה (הוא נחטף בצורה לא חוקית מהכלא, שם ריצה עונש מאסר שנגזר עליו במשפט צבאי), עונה והועלם.
ישראל תרבות הטרדה ושוחד