מה קורה במקרים שבהם הטרדה מינית ואלימות כלפי נשים מתרחשות בחדרי החקירה של השב"כ או המשטרה, או מופנות כלפי אסירות? במקרים האלו הסיפורים אינם זוכים להד ציבורי והנפגעות לא זוכות לצדק. רוב הפרשיות אינן נמצאות בכלל בשיח, מפאת הטיעון ה"ביטחוני" המקודש. אבל מה להטרדה מינית ולשיקולי ביטחון? את השאלה הזו בדיוק שואלים בוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, שלקח על עצמו לטפל בנשים נפגעות אלימות והטרדה מצד רשויות החוק ומגייס בימים אלו כסף בקמפיין מימון המונים למען המטרה הזו.
הוועד הציבורי נגד עינויים מתעד בעת ביקורם של אסירים ועצורים, אשר רובם פלסטיניים, תלונות רבות על הפרות של זכויות אדם והפרות חוק במהלך המעצר, החקירה והמאסר. בעשר השנים האחרונות הגיעו לוועד 51 גברים ונשים אשר התלוננו על הטרדות מיניות בחקירות ובמעצרים. בשל הבושה והטאבו החברתי רק מעטות ומעטים בוחרים להתלונן, ויש יסוד להניח כי התופעה רחבה בהרבה. נשים אלה התלוננו, בין היתר, על הטרדות מיניות, כולל קללות, שימוש לרעה בחיפוש בעירום, איומים בעלי אופי מיני ועוד.
בעקבות היעדר הסנקציות, האלימות נגד נשים ממשיכה לשמש כלי ממוסד, גם בידי המשטרה. דוגמא לכך היא המקרה של ו', אשר נעצרה באזור חברון וכשעורך דינה מטעם הוועד הגיע לבקרה, ראה שעל גופה חבורות ושטפי דם ושמע ממנה תיאור מצמרר על התנהלות החקירה: במהלך החקירה הפשיטו אותה ובמשך שעות ספגה סטירות, מכות באלה וקריאות "שרמוטה". זאת לאחר שעברה חיפוש משפיל בעירום. היחס המשפיל אינו בלעדי לנשים שנעצרות או מגיעות לעימותים עם אנשי כוחות הביטחון. במחקר שערך הוועד נגד עינויים לפני שלוש שנים נמצא כי 68% חוו חיפוש בעירום באופן לא מכבד ו-24% מהנשים שהגיעו לבקר בן משפחה בכלא נחשפו להטרדה מילולית או מינית.
באמצעות הקמפיין מקווה צוות הוועד הציבורי נגד עינויים לגייס סכום שיאפשר להעניק סיוע משפטי וציבורי למספר רב יותר של נשים נפגעות, ליידע יותר נשים בזכויותיהן ולהעלות לשיח הציבורי את מקרי ההטרדה והאלימות הממוסדת כלפי נשים.
הוספת תגובה לכתבה