דיווח: עוני וחינוך אי-שוויוני

רגע לפני תחילת שנת לימודים נוספת, חלק מהתלמידים יגיעו בהסעה לבית הספר העל-אזורי שלהם, חלקם ילכו ברגל לתיכון לאמנויות מתחת לביתם, וחלק ילכו זמן ממושך וקילומטרים רבים רק כדי לנצל את זכותם לחינוך. בראיון עם נגה דגן בוזגלו, חוקרת בתחום החינוך ב'מרכז אדוה' ושותפה להקמת בית הספר "קדמה" בירושלים, אנו מתבוננים עמוק יותר אל תוך המבנה החברתי של מערכת החינוך כיום והבעיות הרבות שזו טומנת בחובה.

"מערכת החינוך היא לא אי בודד", אומרת נגה דגן בוזגלו, "זה לא שבחברה שהיא כל כך קפיטליסטית ומעמדית מטבעה, יכולה להיות לך פתאום מערכת חינוך שתעשה קסם ותחסל את הפערים החברתיים. אבל מערכת החינוך לא שמה לה באמת ליעד לצמצם את אי השוויון, היא זורקת עצמות. אבל אין לה שום תכנית שיטתית לצמצום אי השוויון ולהגברת שוויון ההזדמנויות. נהפוך הוא, אנחנו רואים שוב, כל שנה, את הקמפיין להרחיב את החינוך המקצועי. עכשיו אין לי בעיה כשלעצמו עם החינוך המקצועי, יש לי בעיה עם החינוך המקצועי, זה שלא נועד לילדים שלנו, זה שנועד לילדים שלהם שלא מסוגלים… שהם יהיו רתכים. שהם יהיו מכונאים. עם זה יש לי בעיה. לא עם בתי הספר להנדסאים, ולא עם מסלולים טכנולוגיים, ולא עם חינוך מקצועי שגם עושים בו בגרות, שפותח הזדמנויות, אלא עם חינוך מקצועי שאומר, בגיל 15 כבר אנחנו שמנו תווית – הילד הזה יכול להיות רק רתך או מכונאי. והילדה הזאת, תהיה סייעת או מטפלת."

"אלו הקולות שאנחנו שומעים בזמן האחרון, שמצד אחד יש לנו את הלחץ של התעשיינים, שחסר להם כוח עבודה, ויש להם בעיה. והמחלוקת שלי איתם, היא האם צריך לפתור את הבעיה על-ידי הכשרת ילדים בני 15 למפעל הספציפי שבו יש לכם מחסור. ומצד שני, זה פתרון פנטסטי למערכת החינוך, במקום שאנחנו נשאף לשמונים אחוז זכאות לבגרות, אנחנו אומרים, הגענו לחמישים-שישים. זה המקסימום שאפשר. האחרים לא מסוגלים, ואנחנו נייצר להם פתרונות כדי שיישארו במערכת."

עוד דיברה נגה דגן בוזגלו בראיון על בין מעמד סוציואקונומי להשכלה: "יש מתאם בין הכנסה ובין השכלה, ובעיקר גם בין השכלת ההורים לבין הסיכוי של הילדים להגיע השכלה אקדמית. זה מתאם מעמדי שקיים בכל העולם, וזה לא פשוט לשבור אותו. אבל יש מדינות שמצליחות לייצר הרבה יותר מוביליות חברתית. אנחנו לא. כי זה לא בראש מעיינינו. בעיקר כי ההורים החזקים, מה שמעניין אותם זה לעמוד בסטנדרט, שהילדים שלהם יהיו בסטנדרט הבינלאומי, וכל השאר, תסלחו לי – לא בעיה שלי."