ביום ד' האחרון (07/06/2017), התקיים בגלריה דובנוב בתל אביב כנס תחת הכותרת "לא בטוח". כנס היוצא נגד יריד שיווק המוות הישראלי, שהתקיים יום קודם לכן בתערוכת ISDEF בגני התערוכה. את הכנס יזמה קואליציית נשים לשלום, ובין הדוברים בכנס נכחו ניצולי קרבות ומשטרים אפלים, הפעילים כיום למען השלום ונגד מכירת נשק המשמש את המשטרים הללו לדיכוי חירויות האדם במדינותיהם.
מתוך דף הפייסבוק של "חמושים".
"תערוכת ISDEF השנה אינה צולחת. אינדיבידואלים מוכרים אינם רוצים להתקשר איתה ציבורית" – עו"ד איתי מק, פעיל לזכויות אדם ואקטיביסט שפועל לחשיפת הייצוא הבטחוני הישראלי. לפיו, תערוכת ISDEF השנה נכשלה לאחר שחלק גדול מהמוזמנים בחרו שלא להיות משויכים לתערוכה הישראלית. איתי דיבר על דוקטרינת מיקרונזיה – לפיה ישראל מייצאת נשק למדינות מוחלשות על מנת לזכות בתמיכתן בוועדות האו"ם. לדבריו, מוגשות בימים אלה עתירות נגד מכירת נשק למשטרים המבצעים פשעים נגד האנושות.
הראו לנו את המחיר האמיתי של התעשיות הביטחוניות
"התקשורת הישראלית בהשוואה לעיתונות אחרת בעולם. אני חושב שלמעט מקרים חריגים, אין ערך חדשותי לציבור לדעת את פרטי הטכנולוגיה והמפרט הטכני של הנשק החדש כאשר דנים בפעולה מבצעית כלשהי. בישראל אנחנו רואים הרבה פעמים שהתקשורת הישראלית יורדת לרזולוציות מפתיעות" (איתי מק).
בישראל יש כיום מאות חברות פרטיות שהינן חלק מהתעשייה הביטחונית של ישראל. החל בחברות שמפתחות טכנולוגיות ריגול סייבר, דרך חברות שמייצרות חלקים עבור התעשיות, וכלה בחברות שמפתחות ומייצרות כלי נשק. כל שנה מושקעים מאות מיליונים מתקציב הביטחון בפיתוח ושיווק התעשייה הביטחונית.
80% מהייצור הביטחוני בישראל משווק לכ-130 מדינות שונות. בשנת 2015 הרווחים מהתעשייה עמדו על 5.7 מיליארד דולרים, מקום שישי בעולם, כמו כן ישראל היא יצואנית הנשק הגדולה בעולם ביחס לתמ"ג.
התקשורת עסוקה בלהציג את התעשיות הביטחוניות כמייצרות רווח כלכלי, קידמה ונראות חיובית לישראל ברחבי העולם, במקום לשאול שאלות אודות העלות הכלכלית והאנושית של תעשיות אלו.
התקשורת הישראלית יכלה להיאבק ולדרוש חשיפת נתונים אודות כמה מתקציב המדינה הולך למחקר ופיתוח עבור התעשיות הביטחוניות. היא יכלה לדווח אודות הפצועים וההרוגים מידי נשק ישראלי ברחבי העולם. היא יכלה לחקור את האופן שבו טכנולוגיות חדשות נבדקות בשטחים הכבושים טרם מכירתם ברחבי העולם ככלים שנוסו בשדה קרב.
אך היא לא עושה זאת.
בדיקטטורות ומשטרים מפרי זכויות אדם עד היום הלוחמים והממשלות משתמשים בתוצרי התעשיות הביטחוניות הישראליות. מסודן לברזיל וסרי לנקה, דם רב נשפך הודות לנשק הישראלי המשוכלל. ישראל הגיעה למעמדה כאחת מהמובילות בעולם בייצוא ביטחוני, היות וכל פיתוח חדש מנוסה מיד בשטחים הכבושים ומקבל חותמת של "נוסה בשדה הקרב".
כל זאת לא נשמע מפי התקשורת הישראלית, שמספקת לתעשיות הביטחוניות פלטפורמה להצגת מרכולתם ולא רק זו, אלא אף משבחת ומהללת את הפיתוחים החדשים ועסקאות המיליארדים.
כתבים העוסקים בתחומים אלו, נמצאים בקשרים קרובים לבכירים בתעשיות הביטחוניות ונהנים מטיסות לכנסים, מתנות ואף הצצה לפרטים חסויים – כל זאת על מנת "ללטף את האגו" ולחזק את הקשרים עם הכתבים.
תקשורת יקרה – קוראים לעצמכם עיתונות חוקרת? ביקורתית? הראו לנו את המחיר האמיתי של התעשיות הביטחוניות.Posted by חמושים Hamushim حموشيم on Saturday, September 10, 2016
"התקשורת הישראלית בהשוואה לעיתונות אחרת בעולם. אני חושב שלמעט מקרים חריגים, אין ערך חדשותי לציבור לדעת את פרטי הטכנולוגיה והמפרט הטכני של הנשק החדש כאשר דנים בפעולה מבצעית כלשהי. בישראל אנחנו רואים הרבה פעמים שהתקשורת הישראלית יורדת לרזולוציות מפתיעות" (איתי מק).
מתוך דף הפייסבוק של "חמושים".
בין שאר הדוברים בכנס: בינלקשמי נפרם, מייסדת רשת שורדות הנשק של מניפור ויו"ר Control Arms Foundation of India, נדים יהיץ', פעיל פוליטי בוסני, שהיה נוכח במצור על סרייבו. פועל כיום להחזרת העקורים לבוסניה. מעורב באקטביזם ונגד רצח העם בסברניצה. עיתונאי פעיל ביוזמת הצעירים לזכויות אדם, אראלה גרסיאני, אנתרופולוגית מאוניברסיטת אמסטרדם, חוקרת את ירידי הנשק בעולם, סהר ורדי, סרבנית מצפון ופעילה ב-afsc – American Friends Service Committee ידידי הסרבנים האמריקאים, טרי קרואופרד-בראון, דרום אפריקאי, בנקאי השקעות שהוביל את קמפיין הסנקציות הכלכליות על דרא"פ, ואקטיביסט חושף שחיתות עסקאות נשק, מי שהיה יד ימינו של דזמונד טוטו, לינדה טיגאני ורייצ'ל גילמר, פעילות Black Lives Matter וקבוצת Black4Palestine, טוד מילר, חוקר אמריקאי, עוסק בגדר ההפרדה ובקומפלקס הצבאי של תעשיות צבאיות בישראל באריזונה, שחר גולדווסר וג'יזל, פעילים מברזיל אשר מחו נגד מעורבות חברות ישראליות בחימוש ריו דה ז'נרו לקראת האולימפיאדה, רים עאמר, פעילת קואליצית נשים לשלום, רכזת כללית שותפה בקואליציה. פעילה פמיניסטית, נגד הכיבוש, ילידת כפר קאסם ופעילת BDS, ג'סיקה נבו (נפומנשי), סוציולוגית פמיניסטית ופעילת שלום, ילידת ארגנטינה שגדלה תחת הדיקטטורות צבאיות בה. פעילה לשיוויון מגדרי, מניעת אלימות ובסכסוך הפלסטיני-ציוני. חוקרת את תחום הצדק המעברי.
בישראל יש כיום מאות חברות פרטיות שהינן חלק מהתעשייה הביטחונית של ישראל. החל בחברות שמפתחות טכנולוגיות ריגול סייבר, דרך חברות שמייצרות חלקים עבור התעשיות, וכלה בחברות שמפתחות ומייצרות כלי נשק. כל שנה מושקעים מאות מיליונים מתקציב הביטחון בפיתוח ושיווק התעשייה הביטחונית.
80% מהייצור הביטחוני בישראל משווק לכ-130 מדינות שונות. בשנת 2015 הרווחים מהתעשייה עמדו על 5.77 מיליארד דולרים, מקום שישי בעולם, כמו כן ישראל היא יצואנית הנשק הגדולה בעולם ביחס לתמ"ג.
בדיקטטורות ומשטרים מפרי זכויות אדם עד היום הלוחמים והממשלות משתמשים בתוצרי התעשיות הביטחוניות הישראליות. מסודן לברזיל וסרי לנקה, דם רב נשפך הודות לנשק הישראלי המשוכלל. ישראל הגיעה למעמדה כאחת מהמובילות בעולם בייצוא ביטחוני, היות וכל פיתוח חדש מנוסה מיד בשטחים הכבושים ומקבל חותמת של "נוסה בשדה הקרב".
כל זאת לא נשמע מפי התקשורת הישראלית, שמספקת לתעשיות הביטחוניות פלטפורמה להצגת מרכולתם ולא רק זו, אלא אף משבחת ומהללת את הפיתוחים החדשים ועסקאות המיליארדים.
האזינו לראיון ברדיו כל השלום משנת 2015 בנושא התנגדות לכנס ISDF:
הוספת תגובה לכתבה