מרכז אדוה פרסם השבוע את הדו"ח השנתי שלו, תמונת מצב חברתית. המחברים הם ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס. ממצאי הדוח עוסקים בנושאים כגון תעסוקה ושכר, השכלה ובריאות. לדוח המלא.
"השוויון והצדק החברתי אינם עומדים בראש סולם העדיפויות של המדינה. בכל הנוגע לקידום רמת החיים של כלל הישראלים, הממשלה משליכה את יהבה על צמיחה כלכלית. אך פירות הצמיחה חלחלו וממשיכים לחלחל כלפי מעלה יותר מאשר כלפי מטה. על כן מתבקשת מעורבות מדינתית משמעותית" כך אומר מחבר הדו"ח, ד"ר שלמה סבירסקי. "הבעיה היא שממשלות ישראל הלכו וקיצצו ביכולותיהן לפעול, ובעיקר ביכולותיהן התקציביות. התוצאה היא הידלדלות והצטמקות השירותים החברתיים שהמדינה מספקת: שירותי חינוך, השכלה גבוהה, בריאות, רווחה וביטחון סוציאלי. ההוצאה הממשלתית (כולל רשויות מקומיות) הכוללת ב-2014, שעמדה על 41.2% תמ"ג, מציבה את ישראל בדבוקה אחת עם ארצות במזרח אירופה וארצות בעלות מסורת של הוצאה ממשלתית נמוכה כדוגמת ניו זילנד וקנדה (שלהן הוצאות ביטחון נמוכות מזו של ישראל). "זאת ועוד: מעייניהן של ממשלות ישראל נתונים בעיקר לבעיות מדיניות וביטחוניות ובראשן הסכסוך עם הפלסטינים, המתבטא בעימותים אלימים תכופים. ממשלות ישראל אינן פנויות לפתח תכניות ארוכות טווח להעלאת שיעור הזכאות לתעודת בגרות, להגדלת אוכלוסיית הסטודנטים או להכללתה של כלל אוכלוסיית ישראל ב'אומת הסטארט-אפ'".
מממצאי הדוח:
תעסוקה ושכר: מנכ"ל חברה בורסאית גדולה מרוויח פי 91 משכר המינימום
בשנתיים-שלוש האחרונות נרשמת עלייה בשכר, שהיא תוצאה, בין השאר, של הסכמי שכר שהממשלה חתמה עם המורות והמורים ועם עובדי המדינה, ושל העלאת שכר המינימום. עם זאת, פערי ההכנסות גדולים ביותר. ב-2015 ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית שבראשו שכיר עמדה בעשירון התחתון, על 4,644 ₪ לחודש, בעוד שבעשירון העליון היא עמדה על 58,293 ₪. שני העשירונים הגבוהים, 9 ו-10, נהנו מ-43.9% מכלל הכנסות משקי הבית, בעוד ש-8 העשירונים האחרים התחלקו ב-56.1% הנותרים. יש לציין כי בתוך העשירון העליון עצמו יש פערים עצומים בין המאיון העליון ובין שאר העשירון.
השכר מתחלק באופן לא שוויוני לא רק בין שני המגדרים אלא גם בין קבוצות האוכלוסייה השונות, כלהלן (נתוני 2015):
שכרם של שכירים אשכנזים ילידי הארץ עמד על 31% מעל לממוצע;
שכרם של שכירים מזרחים ילידי הארץ עמד על 14% מעל לממוצע;
שכרם של שכירים ילידי הארץ שהם ילדים ליוצאי מדינות חבר העמים היה בגובה השכר הממוצע (1% מעליו);
שכרם של שכירים ערבים עמד על כשני-שלישים מהממוצע;
שכרם של שכירים יוצאי אתיופיה (עולים מאתיופיה וילידי ישראל שהם ילדים של עולים מאתיופיה) עמד על כמחצית השכר הממוצע.
השכלה: שיעור הסטודנטים ביישובים מבוססים כפול מאשר בפריפריה
נכון לשנת 2015, רק 29.3% מבני/ות הנוער שהיו בני/ות 17 בשנת 2007 התחילו ללמוד עד 2015 במוסד ישראלי להשכלה גבוהה. שיעור הצעירים וצעירות היהודים שהגיעו להשכלה גבוהה כפול מזה של צעירים וצעירות ערבים.
התפלגות בני 20-29 אשר למדו באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות לפי יישובים היתה מאוד לא שוויונית: ביישובים מבוססים, השיעור עמד על 21.5%; בעיירות פיתוח – על 12.6%, וביישובים ערביים – על 9.1%.
בריאות: יהודים חיים שלוש שנים יותר מערבים
ההבדלים באיכות חיים משתקפים בשני מדדים עיקריים, המשמשים בכל רחבי העולם לציון פערים ברמת בריאות: תמותת תינוקות ותוחלת חיים.
שיעור תמותת התינוקות בישראל עמד בשנת 2014 על 3.1. שיעור זה הציב אותה במקום ה-15 בקרב ארצות ה-OECD. השיעור ירד מאוד מאז 1970, הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים. ועם זאת, כיום (2014-2010), שיעור תמותת התינוקות בקרב ערבים – 6.4 – גבוה פי 2.6 מזה של יהודים.
הוספת תגובה לכתבה