כותבת אורחת: אסתר ביינסין
לאחרונה יצא משרד הבריאות בהצהרה שיוצאי אתיופיה והומאים שלא קיימו יחסי מין בשנה האחרונה מורשים לתרום דם. המגבלה שהייתה עד היום הוסרה כהרף עין.
הכל התחיל בשנת 1996 בה נחשפה פרשת השמדת מנות הדם של יוצאי אתיופיה, מתוך חשש שהתורמים נגועים או נשאי מחלות השכיחות באפריקה, כדוגמת איידס ושחפת. יש להדגיש שכל זה נעשה בחשאיות והתורמים לא היו מודעים לנעשה מאחורי הקלעים. כשפרשה זו התגלתה בקרב הקהילה הם יצאו בהפגנות נגד אפליה מצד הממסד וקראו בסיסמאות "הדם שלנו טוב רק למלחמות". האם יש אמת במשפט? ההפגנה הייתה מאופיינת באלימות, עד כדי שהמשטרה השתמשה בגז מדמיע לראשונה נגד אזרחי המדינה, על מנת להרתיע את המפגינים.
צילום: בני וודו
בשנת 2013 עניין זה עלה לכותרות לאחר שמד"א סירבו לקבל מחברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו תרומת דם. לדעתי מעשה זה מאופיין בגזענות ואפליה מובהקת נגד הקהילה, ולכן זה לא יכול לעבור על סדר היום כשאין אף גורם המבקר את משרד הבריאות. ידיעה זו הוצגה בתקשורת כעוד "פריצת דרך" שלנו בדרך להיות אזרחים מן המניין, וזה כשאנחנו כבר שלושה עשורים חיים בארץ. גם בעניין הקהילה הגאה עכשיו כל הסטיגמות נעלמו – הם כבר לא נגועים באיידס והם מוזמנים לתרום דם, בתנאי שלא קיימו יחסי מין בשנה האחרונה. לא ידוע מה האינטרס של משרד הבריאות מאחורי החלטה זו. אולי קיים מחסור במנות הדם, או שהם באמת גילו שכל ההתנהלות שלהם לא הייתה מוצדקת והצבע ,מין וגזע קיבלו משקל אחר.
האם לקח למשרד הבריאות 16 שנה להקים ועדה שתחקור מה מונע מאנשים בחברה לתרום דם? ואיך הם הגיעו למסקנות שאנחנו לא עומדים בקרטריונים שלהם על בסיס צבע עור ונטייה מינית? אבל מה זה משנה, היום יש לנו אישור מהמוסד הכי מומחה בבריאות שאנחנו בריאים וכשירים לתרום דם. כרגע משרד הבריאות צריך לעבוד על התדמית שלו, כי נראה שבריאות זה לא העיסוק המרכזי שם. העוול שנגרם והדם שנשפך היו לחינם. אני ילידת הארץ ויכולה לתרום, אבל מה שבטוח הוא שבתור לתרום דם – אותי לא תראו.
אלופה