יום ראשון   08-12-2019
עדכון חדשות |

: טקס יום הזיכרון הישראלי פלסטיני

חברה נכתב על ידי

מעל 3000 משתתפים, ישראלים ופלסטינים, השתתפו אתמול (10.5) בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני של תנועת לוחמים לשלום בשיתוף פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, אשר התקיים בתל אביב.
מנחי הטקס, דנה עופר ואחמד חילו מתנועת לוחמים לשלום אמרו בטקס: "זו השנה ה- 11 שאנו מתכנסים יחד, ישראלים ופלסטינים, כדי לשתף בכאב ולבנות תקווה. לזכור, שהמלחמה אינה גזירת גורל, ושהיכולת לשנות את המציאות היא בידינו. עבורנו המשפט 'במותם ציוו לנו את החיים' אינו קלישאה אלא קריאה לפעולה."

צילום: חי אשכנזי, לוחמים לשלום

צילום: חי אשכנזי, לוחמים לשלום

בטקס השתתפו האמנים שאנן סטריט ודודוש קלמס, רות דולורס וייס ו- Illegal Siblings, אוהד נהרין וניצן רסלר (רקדנית להקת מחול בת שבע) בקטע מחול מקורי לשיר "בית קפה" של מחמוד דרוויש, והזמרות דנה ברגר, שילה פרבר וסיהראב אבו ליסאן עם מקהלת הנשים הערבית-יהודית ראנה בביצוע חדש ל"תפילת האמהות" של צרויה להב.

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
 
  נמוך       גבוה

אוהד נהרין אמר בטקס על קטע המחול שביצעה רקדנית להקת מחול בת שבע, ניצן רסלר: "רוצה לחלוק תחושה ברורה שהמחול והשכול והעצב והשמחה גרים ביחד, וגם היום אנחנו חולקים יחד עצב תהומי וגם את השמחה שלנו להיות ביחד, ואת התשוקה לחיים אחרים, טובים יותר."

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
 
  נמוך       גבוה

בטקס נשאו דברים בני ובנות משפחות שכולות הפעילים במסגרות שונות לקידום דיאלוג, פיוס ואי אלימות בישראל ובפלסטין, בהם יגאל אלחנן, אשר שכל את אחותו סמדר בהיותה בת 14 בפיגוע במדרחוב בן יהודה בירושלים בספטמבר 1997; ערב עראמין, שכל את אחותו עביר בינואר 2007, לאחר שנורתה בראשה מכדור גומי על ידי שוטר מג"ב, כאשר הייתה בדרכה הביתה מבית הספר בכפר ענאתא, בהיותה בת 10; נטע שמש, אשר אמה, שושנה גלילי, נהרגה בחדירת מחבלים לקיבוץ שמיר ב-1974 ואחיה עמיר, נהרג במלחמת לבנון הראשונה; עדן אלמצרי – אם לשמונה ילדים משכם, ששכלה את בנה כאשר נורה בראשו במהלך התנגשויות אלימות עם הצבא בספטמבר 1996 בקבר יוסף, סביב מאורעות פתיחת מנהרת הכותל.

יגאל אלחנן: "בכל שאר הטקסים עולים כל שנה מחדש אותם מנהיגים, גנרלים ונבחרי ציבור של חלקנו ומדברים בזחיחות נוראה על הילדים של כולנו. אותם נבחרים קוראים להרג ולנקם בשמם של מתינו. הם אומרים מילים גדולות כמו מולדת ומזבח ונצח וחרב. הם אומרים שהמתים במותם ציוו לנו את החיים, ולא רק את החיים ציוו לנו אלא גם את הכיבוש את ההפרדה ואת הגזל. הם אומרים לנו שיש צדדים, ומשכנעים אותנו בשנאתם אחד לשני. הם מספרים לנו על ״האחר״ ועל כמה שהוא מפחיד ואיום ונורא. הם מספרים לנו שמחיר דמה של ילדה אחת אינו שקול למחיר דמה של ילדה אחרת. שאם לא כן, אחרת איך יוכלו לטעון לצדקתם ואיך יוכלו לגייס אותנו למזימתם?"

ערב עראמין: "המכשול היחיד העומד בפני שני העמים הוא הכיבוש הישראלי, מקור האלימות, הקיצוניות ושפיכות הדמים. הכיבוש הפך את חיינו לגיהינום בלתי נסבל. המוות ממתין לנו בכל מחסום צבאי, המעצרים וההשפלות היומיומיות הפכו את שמותינו, צבע עורנו, אזרחותנו ושפתינו לקללה ופשע שאנו נענשים עליהם. ומכאן אני אומר לשליטי ישראל, המשך מדיניות הדיכוי של העם הפלסטיני לא יביא לכם ביטחון. אני קורא לכם להסיר את נשקיכם מחלומותינו, מילדינו, מרחובותינו, מהספורט שלנו, מהמים והאוויר שלנו. לא תוכלו להרוג בנו את התקווה."

הטקס נחתם, במה שכבר הפך למסורת, בשיר חד גדיא בביצוע מקהלת הנשים הערבית-יהודית ראנה:

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
 
  נמוך       גבוה