בתחילת השבוע התפרסם טור של ח"כ סתיו שפיר ב"הארץ". בטור נתבקשה שפיר לענות על השאלה: "מה עושה אותך מאושרת?" וכך עשתה. היא דיברה בעיקר על פוליטקה אך דאגה לקנח גם בציון דברים מחייה האישיים, הלא פוליטיים, שעושים אותה, רכיבה על אופניים, טיולים בטבע ונגינה בחברה. עד פה הכל טוב, אלא שאתמול החליט אראל סג"ל להטריד מינית את שפיר תוך התייחסות לטור במסגרת תוכניתו, "הפטריוטים", שמשודרת בערוץ 20.
רגע על ערוץ 20: הערוץ מוגדר כערוץ "היהדות והמורשת" ובעל רישיון שידור ציבורי. ככלל הערוץ תופס קו ימני ומזוהה עם הציבור הדתי-לאומי וככזה גם עם הציבור המתנחלי. הערוץ שהלוגו שלו הוא "טלוויזיה מאוזנת באמת" לא רק שאינו מסתיר את שיוכו הפוליטי, אלא משדר תוכניות שלא מתביישות להכפיש אנשי שמאל אבל יחד איתם גם רפורמים ומסתבר שגם נשים או בקיצור- כל מה שלא מתיישב עם המאצ'ואיזם הדתי-אורתודוקסי-מתנחלי.
סתיו שפיר שהיא קודם כל אישה, חברת כנסת, שמאלנית, חילונית וכן, גם ג'ינג'ית, כנראה פחות מתיישבת עם הערוץ ועם האג'נדות שלו. זה כמובן מובן ואפילו מקובל, אבל כאשר חוסר ההתיישבות הזה יוצא מגדר ההכפשה הפוליטית וחוצה קווים אדומים ואישיים, פה העניין נהיה מסוכן ובעיקר לא לגיטימי.
סתיו שפיר (ואיתה גם איילת נחמיאס-ורבין) הוטרדה מינית, בפריים טיים.
בתוכנית ה"פטריוטים", שמתיימרת להיות תוכנית אקטואליה, גיחך אראל סג"ל על הטור של שפיר תוך הרצת דאחקות על מיניותה. כאשר הוא לבוש בפאה ג'ינג'ית, ציין כמה הוא אוהב לרכב על אופניים- בלי הכיסא.
שפיר לא נשארה חייבת ופרסמה סטטוס בפייסבוק שהפך במהרה לוויראלי, "… אין לי שום בעיה לקיים ויכוחים פוליטיים קשים: אני עוברת עשרות כאלה בשבוע. אבל מה שקורה, אתם מבינים, זה שכשלצד השני נגמרים הטיעונים – יורדים כמה נמוך שרק אפשר. כשאין לך יותר דברים ענייניים לומר, אתה מתחיל להטריד מינית חברות כנסת, בשידור…".
חשוב להבין מי, חוץ מאראל סג"ל, נכח בסיטואציה ולא רק שלא מנע אותה או יצא נגדה אלא גם התפקע מצחוק: שמעון ריקלין, מהבית היהודי, שגם כאשר נחשפו ההטרדות של ינון מגל טרח להצדיקו בכל אולפן טלוויזיה אליו הוזמן תוך הכפשת הנשים שהתלוננו נגדו. לצידו נכחו בפאנל גם ארי שמאי, עורך דין, שעיקר פרסומו הגיע מלייצג את יגאל עמיר, ואיתן זליגר, הקמפיינר של ועד מתיישבי השומרון. כל הנוכחים, גברים בני למעלה מ40, נשואים, לא יכלו להפסיק לצחוק מבדיחות על חשבון מיניותה של חברת כנסת מכהנת. אם עד כה אמות המוסר של החבר'ה הנ"ל היו מוטלות בספק בעיניי, בלשון המעטה, עכשיו הם הגיעו לשפל.
אבל מהם, גם בשל השקפות עולמם וגם פשוט בשל היותם גברים בעולם בו תרבות האונס שורצת בכל, אני לא מצפה להרבה והם גם לא מפתיעים אותי במיוחד. מי שדווקא כן הפתיעה אותי הייתה האישה היחידה שנכחה בסיטואציה- ענבל גבריאלי. לא רק שענבל גבריאלי לא מנעה את התרחשות השפל המוסרי הזה, את ההטרדות המיניות האלה, בשידור חי, נראה היה שהיא גם לגמרי לוקחת בהן חלק. נכון, היא לא אמרה יותר מדי, בעיקר חייכה בנימוס, אבל לגמרי שיתפה פעולה. ופה, פה בדיוק נחצה הקו האדום הכי כואב בעיניי.
כאשר בשם התנגחות בדעות הפוליטיות של אישה אחרת, את מוכנה לעבור על סדר היום ואפילו לשתף פעולה עם היותה מוטרדת מינית, כל הסולידריות הנשית הולכת לפח. וכאשר הסולידריות בין נשים, שהיא לפעמים כלי הנשק הכי חזק שלנו נגד העולם הפטריארכלי, האלים, המדכא ורווי נורמות האונס בו אנחנו חיות, הולכת לפח, מה אני יכולה לצפות מחבורה של גברים עם נורמות מוסריות מפוקפקות?
אבל לא נחשפו שום הטרדות של מגל! זה נגמר בלי כלום. נאדה. פארש. אין אשמה. כי לא היה כלום.