בג"ץ פסק השבוע בשתי עתירות כנגד הריסה עונשית של בתים בשכם. בעתירה נגד הריסת הבית במחנה הפליטים עסכר שבשכם החליט בג"ץ, בצעד נדיר, שאין להרוס את ביתו של החשוד בביצוע פיגוע הדקירה בנובמבר 2014 בתל אביב. את העתירה נגד הריסת ביתו של החשוד ברצח בני הזוג הנקין בג"ץ דחה.
ב-12/10/15 עתר המוקד להגנת הפרט באמצעות עו"ד לאה צמל, לבג"ץ, להורות לצבא לבטל צו הריסה עונשית שהוּצא לבית מגורים במחנה הפליטים עסכר שבשכם. צו ההריסה הוּצא כנגד דירת משפחתו של צעיר, החשוד בביצוע פיגוע דקירה בנובמבר 2014 בתל אביב. הצעיר התגורר בדירה, השוכנת בקומת הקרקע של מבנה מגורים דו-קומתי, יחד עם הוריו וחמשת אחיו.
השבוע (01/12/15) קיבל בג"ץ את העתירה, ברוב של שני שופטים מול אחד, והורה על ביטול צו ההריסה בשל השיהוי הניכר בהוצאתו. "החובה לפעול במהירות הראויה היא מן המושכלות הראשונים של מינהל תקין. היא נובעת מן החובה של כל עובד ציבור לפעול בהגינות. הפרת חובה כזו עלולה, בנסיבות מסוימות, למנוע הפעלתה, בין בשל מיצוי המועד להפעלת הסמכות ובין משום ויתור ומניעות", קבע השופט מזוז. השופט ציין, כי תשובת המדינה, לפיה ההודעה על ההחלטה להרוס את הדירה נמסרה למשפחה רק באוקטובר 2015 "מסיבות אופרטיביות… בין היתר בשים לב לאזור בו ממוקם המבנה…" אינה משכנעת והוסיף, כי הוא "מתקשה לראות בדברים סתומים אלה משום הסבר, ולו דחוק, לעיכוב של כ-11 חודשים בהוצאת הצו". עוד הדגיש השופט מזוז, כי "הפעלתה של סמכות צריכה להיות קשורה בקשר סיבתי לעילה החוקית להפעלתה, היינו נדרש כי הוצאת הצו תהא בגין הפיגוע של בן המשפחה המתגורר בבית מושא הצו, ולא בשל אירועים מאוחרים יותר שאינם קשורים לאירוע בו מדובר".
השופט זילברטל הצטרף לעמדתו של השופט מזוז באשר לצורך בביטול צו ההריסה, אולם מסיבה שונה, "חוששני כי הפעלת הסמכות על-ידי המשיב כשנה לאחר מעשיו הרצחניים של [החשוד] ממילא לא תוביל לתוצאה ההרתעתית המבוקשת והלגיטימית", כתב בפסק הדין. עוד ציין השופט זילברטל, כי הותרת בני משפחת החשוד לאורך חודשים ארוכים במצב בו הם עלולים בכל יום לקבל לידיהם צו הריסה לביתם "כמוהו כמעין 'עינוי דין' מתמשך שאין לדעת מתי יסתיים".
השופט רובינשטיין, בדעת מיעוט, סבר שיש לקבל את העתירה באופן חלקי, כך שתיהרס רק מחצית מקומת הקרקע של המבנה. לדבריו, "הפתרון של הריסה חלקית מאזן באופן הולם בין הזמן שחלף בין האירוע להוצאת צו ההריסה וציפייתם של בני הבית, לבין התועלת שיש בהריסה חלקית של הבית לשם השגת הרתעה".
חורבות ביתם של שאכר ג'עאביס, אשתו וארבעת ילדיהם, שנהרס במסגרת הריסת בית אחיו בקומה מעל. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 06/10/15
בנוסף, השבוע (01/12/15), התקבל גם פסק דין בעתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט, באמצעות עו"ד לביב חביב, נגד החלטת הצבא להרוס את דירת משפחתו של החשוד בתכנון פיגוע, שהוצא אל הפועל ביום 1.10.2015, בו נרצחו בני הזוג הנקין.
בית המשפט קבע, כי החלטת הצבא הינה סבירה ומידתית, ועל כן אין מקום להתערב בה. "נחה דעתי כי המשיב הרים את הנטל הרובץ על שכמו, לעניין האפקט ההרתעתי שיש בהפעלת הסמכות לפי תקנה 119, ונראה כי הדברים נבחנו, בכובד ראש, לאחרונה, על רקע אירועי הטרור הפוקדים אותנו בשבועות האחרונים", כתב השופט שהם בפסק הדין. השופט הנדל הצטרף לעמדה זו ואף ציין, כי מצא את החומר הסודי שהציגה המדינה, בדבר אפקטיביות ההרתעה הטמונה לכאורה בהריסת בתי מפגעים, משכנע משציפה.
מנגד, סבר השופט מזוז, בדעת מיעוט, כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לדחיית העתירה. מצד אחד, עדיין מתנהלת חקירה פלילית כנגד הצעיר, שלא נטל חלק בפיגוע הירי, אולם חשוד בנטילת חלק בהתארגנות; מצד אחר, הוצאת צו ההריסה לפועל משמעותה פגיעה חמורה ובלתי הפיכה במשפחתו של הצעיר – בנפשות חפות מפשע.
השופט מזוז ציין, כי הפעלת תקנה 119 מעוררת שאלות נוקבות לא רק ביחס לדין הבינלאומי, אלא גם במסגרת המשפט הישראלי. השופט מזוז התייחס לטענות שהעלה המוקד בשורת עתירות נגד הריסות עונשיות, כמו גם בעתירה זו, לפיהן תקנה 119 "עומדת בסתירה לדין הבינלאומי ההומניטרי, לרבות [כללים] אלה האוסרים ענישה קולקטיבית, פגיעה ברכוש" ופוגעת בעיקרון המידתיות של המשפט החוקתי הישראלי. בהקשר זה ציין השופט מזוז, כי הקביעה "לפיה הסנקציה לפי תקנה 119 היא בגדר אמצעי הרתעתי ולא עונשי, אינה נקיה מסַפֵק", וכן הקביעה כי תקנה זו "עומדת בתוקפה כהוראת דין פנימי הגובר על הוראת דין בינלאומי" – "אינה נקיה מסַפֵק". השופט מזוז הדגיש כי נדרש בירור מעמיק של סוגיות עקרוניות אלו, וציין כי "בחינת תקנה 119 על פי כללי המשפט המינהלי והחוקתי הישראלי כאמור עשויה לחייב הצבת סייגים ותנאים להפעלתה וקביעת הבחנות שונות באשר לגדרי המותר והאסור בעניין זה".
הוספת תגובה לכתבה