דעה: מותר לך לטייל ביער?

רותם אלישע, תלמידת כיתת י"ב ממרכז הארץ. תזכרו את השם, כי היא הדפני ליף של המכנסים הקצרים ושוויון הזכויות בין המינים.

עוד לפני סערת חבר הכנסת חזן והתהייה ברבים על איך מדוע ולמה האדם הזה הפך לנבחר ציבור, ושניה אחרי שהתחילו החמסינים של הקיץ – הרשת הפכה חמה על נושא אחר. רותם אלישע, תלמידת תיכון ממרכז הארץ החליטה שדי. לעיתון הארץ היא סיפרה כי בית הספר בו היא לומדת מגביל את אורך המכנסיים או החצאית שהבנות לובשות, בעוד שעבור הבנים אין הגבלה בטענה – שכך מגנים בבית הספר על הנערות התמימות מהטרדות מיניות.
"שאלתי את המחנך שלי למה לבנים מותר לבוא במכנסיים קצרים ולבנות אסור, הוא ענה שזה לא צנוע להתלבש ככה בבית הספר וזה יכול להפריע לבנים להתרכז ולגרום להטרדות מיניות בבית הספר…" מתארת אלישע לעיתון הארץ.

האם הכיפה האדומה מכבדת את היער?
הטענה הראשונה של המחנך מבליעה בתוכה את ההיגד כי מכנס קצר אינו מכבד את מוסד בית הספר. יתכן כי באיזשהו מקום זו טענה לגיטימית שכן הנורמות החברתיות בהן אנו חיים קובעות כי מקומות מסוימים דורשים מעמד מסוים של כבוד המתבטא גם בקוד הלבוש. אך הקביעה מהו לבוש המכבד את המקום היא סלקטיבית ותלוית דור. כשהתחלתי את דרכי בעולם האקדמי קנתה לי אמי נעלי בובה יפות ושחורות, כדי שאלך איתם ללימודים. כבר אחרי היום הראשון ויתרתי על הנעלים היפות לטובת נעלי התעמלות במקרה הטוב או כפכפים במקרה הפחות טוב. לטענתה של אמי לא כיבדתי את המוסד האקדמי אליו אני משתייכת.
עם השנים, זכיתי לומר את אותו הדבר על תלמידים שלימדתי, על עובדים שעבדו איתי או על סתם אנשים שראיתי בחצר האוניברסיטה – לבוש מסוים היה נתפס בעייני כלא הולם. לבוש זה, כלל בין היתר מכנסיים קצרים, חולצות קרועות, סוודרים שיש בהם יותר חורים מסוודר ועוד שלל פרטי לבוש מגוונים. אך בניגוד לאותו מחנך – אני מצאתי שאותם בגדים "לא מכבדים" מפריעים לי, כלומר מפריעים גם לגברים וגם לנשים כאחד. בטענתו של המורה גלומה ההנחה כי מכנס קצר אינו מכבד את המוסד האקדמי רק כאשר נשים לובשות אותו, ועל כן, טענה זו הופכת ללא לגיטימית ודיי מעצבנת.
יתרה מכך, לפי הציטוט של אלישע, המורה טוען כי לא צנוע להתלבש ככה לבית הספר. צניעות, מחנך יקר, היא בעני המתבונן. מן הסתם, בבית ספר דתי, גם מכנס ארוך יחשב כלא צנוע. מה הקשר בין צניעות לכבוד? מדוע שני המושגים האלו נקשרו זה בזה?
לא ברור כיצד מתקיים הקישור הזה בין צניעות, כבוד ומעמד האישה – מדוע מעמד האישה צריך להיות נגזרת של הלבוש שלה? נכון, באופן אישי אני לא חושבת שזה יפה ללכת עם מכנס קצר, אך אם לאישה הלובשת את המכנס הקצר, נוח והיא מרגישה שהיא מבטאת עצמה, או מלאת ביטחון בזכות לבושה – מי אנחנו, שנקבע לה כי הדבר אינו הולם?

פס יצור לכיפות אדומות ולזאבים

הטענה השניה, המעצבנת יותר, היא כי הלבוש יכול להפריע לבנים ולהוביל להטרדות מיניות. בכך מלמד המחנך את תלמידותיו שהן אחראיות למעשיו של הגבר, שהן האשמות בהיות הגבר בבון שאינו מסוגל לשלוט על עצמו ועל מוחו ומתעקש להתייחס למיניותן באופן לא הולם, ובמקרים הגרועים ביותר אף לפעול התייחסות זו.

אור סגל כתבה בפייסבוק "…מבחינתי מחאת המכנסיים הקצרים היא לא רק על מכנסיים. המכנסיים הם רק סימפטום. המחאה היא על עולם בו אנחנו צריכות להתגונן בלי הפסקה. על מערכת חינוך שמלמדת אותנו שמכנסיים קצרים אומרים "דפוק אותי". על מערכת שבה זה לגיטימי שמורה תנעץ לי מבט בישבן כשאני נכנסת בשער כדי לבדוק אם המכנסיים שלי ארוכות מספיק, מכבדות, ועוד קוראת לזה חינוך. מערכת שהיא פס ייצור לכיפות אדומות ולזאבים."

צילום מסך מתוך דף הפייסבוק של אור סגל.

זה כבר לא קשור לאורך המכנס. כי באותה מידה זה יכול היה להיות חולצה צמודה מידי, מחשוף עמוק, איפור בולט, או עגילים נוצצים, מבט מצועף בעיניים, מידנית מים או סנדביץ' מפתים. זה גם כבר לא קשור למראה ממלכתי אחיד המכבד את המוסד בו התלמידים שוהים, כי למעשה הקריאה היא לא נגד תלבושות אחידה, אלא נגד האשמת הקורבן ואפליה על רקע מיני.

נכון, לא כל אישה היא בהכרח קורבן, אבל מערכת החינוך למעשה משרישה את התפיסה, כי כל אישה היא קורבן בפוטנציה, שאם לא תפעל על פי החוקים והנורמות שהחברה מכתיבה, בהכרח תהפוך לקורבן – ויתרה מכך, שהדבר יהיה באשמתה. בדיוק כמו שכיפה אדומה צדה את עינו של הזאב עם לבושה האדום, הפרה את ההנחיות שקיבלה, סטתה מן השביל – ונאכלה.

באיזה יער אנחנו חיים?

חברת הכנסת מירב מיכאלי רתמה למחאת המכנסיים הקצרים את המאבק כנגד אפליית נשים ואי שוויון וכתבה בעמוד הפייסבוק שלה "המכנסיים הקצרים הם רק סמל, המאבק של בנות בכל הארץ הוא נגד אפליה ונגד וחינוך לאי שוויון…" ומוסיפה כי "מערכת החינוך מתעקשת להפוך בנות לאובייקט מיני ומעבירה אליהן את האחריות לכל פגיע מינית…"

צילום מסך מתוך דף הפייסבוק של מרב מיכאלי.

רואי השחורות אומרים, שלא כדאי לרתום את המאבק הפמיניסטי לשחרור האישה למכנס קצר, למכנסון, שחושף יותר ממה שהוא מסתיר. אבל זה לא מאבק פמיניסטי. זהו מאבק חברתי. מאבק חברתי לא פחות חשוב ומהותי ממחאת יוצאי אתיופיה, ממחאת "בברלין יותר זול", ממחאת שוכרי הדירות או כל מחאה אחרת, שקמה כאן בשנים האחרונות.

בקבוצת הפייסבוק "מפסיקות לשתוק – נלחמות למען חופש השוויון" עולה כמעט כל יום פוסט חדש של  נערה נוספת שמבינה כי מכנס קצר הוא לא הבעיה. הבנות הצעירות היום מבינות כי מנסים להפוך אותן לקורבן ולהסיר מהמין הגברי את האחריות לעיניים שלו, לידיים שלו, למעשים שלו. השאלה היחידה שנותרה פתוחה אם כך, היא מדוע מערכת החינוך, הכביכול נאורה, של מדינת ישראל מסרבת לעזור להן.