הסרט "דמעות של עזה", מתעד את זוועות מבצע "עופרת יצוקה", מתמרות עשן הזרחנים, דרך גופות הילדים ועד לסיפורים האישיים של מי שאיבדו את כל משפחותיהם. לאור המלחמה של הקיץ האחרון, אמנסטי אינטרנשיונל הקרינו את הסרט בשבוע שעבר ולאחריו התקיים דיון בהנחיית הילאל עלוש. האירוע התקיים במכללת מנשר בת"א.
אימאן ג'בור מארגון גישה הביאה נתונים על המצב הקשה של האבטלה, בתי הספר, התברואה, המים, החשמל, מערכת הבריאות ומחירי הדירות ברצועה לאחר המבצע והסבירה את המשמעות של הגורמים השונים לחיי היומיום של האוכלוסייה. כמו כן היא הסבירה כיצד מגביל הסגר את הכלכלה לאוכלוסיית עזה הקטנה, ועל חוסר ההיגיון הביטחוני שבו: כך למשל, לעיתים ניתן לייצא סחורות לחו"ל אך תמיד חל איסור על ייצואן לגדה ולישראל.
מתוך הדיון על הסרט "דמעות של עזה" | צילום: מיכל הרמתי
אביחי סטולר מ"שוברים שתיקה" הסביר לפי עדויות חיילים מ"צוק איתן" ו"עופרת יצוקה" כיצד נהרגים אזרחים רבים כל כך למרות מדיניות הכרוזים ו"הקש בגג" של צה"ל. בעוד שנסיבות שונות כגון מחלה או הפצצות יכולות לגרום לאנשים לא לראות כרוזים או לא להיות יכולים לזוז מביתם, החיילים תיארו הוראות ממפקדיהם שמתייחסים לכל מי שנשאר בשטח מסוים כ"מעורב", ללא הצבת מגבלות לירי.
חגי מטר, עיתונאי, דיבר על סיקור התקשורת את עזה מלפני המבצע ועד ימים אלו, וכיצד עזה צצה לתודעה התקשורתית רק כאשר יש מבצע, שהציבור הישראלי מתגייס אליו מפני שנראה שמתחילים לירות עלינו באופן פתאומי וללא כל סיבה. כך חוטאת התקשורת הישראלית לתפקיד שלה, ולא מיידעת את הציבור לגבי המציאות הפוליטית סביבו. מטר גם ציין כיצד הושתקו קולות ישראליים נגד המלחמה בערוצי הטלוויזיה לכל אורכה, עד שהממשלה התחילה לאותת על כוונה להפסקת אש. רק אז ניתנו פינות שוליות להשמעת קולות אלו. עובדה זו צריכה להדאיג כל אזרח שמנסה להשיג מידע אובייקטיבי, כיוון שהיא מצביעה על הקשר ההדוק בין ערוצי התקשורת ופוליטיקאים שמנסים לשמור על כיסאם.
השבוע, בירושלים, צעירי מרצ פתחו סדרה של "סינמה פוליטי" בבית הטבעוני "זנגביל", עם הקרנת הסרט "עזה-שדרות". הסרט מבוסס על פרויקט שנעשה במשך חודשיים, מאוקטובר עד דצמבר 2008, ממש לפני תחילת "עופרת יצוקה", ובו מצולמים יום אחר יום אנשים שונים משני עברי הגבול; בעוד שהמסך חצוי לשניים כל העת. הפרויקט זמין באינטרנט וניתן לבחור להישאר עם דמות מסוימת או לבחור ימים שונים לצפייה. בעוד שעריכת הקבלה בין חיי אנשי שדרות לעזתים עלולה להרגיז אנשים שונים מסיבות שונות, דווקא מכלול התמונות מחיי היומיום בסרט מצליח ליצור שיחה מעניינת ולעיתים בלתי שטחית בין הדיכויים השונים, בין פריפריה זנוחה במדינת עולם ראשון לאוכלוסייה כלואה בעל כורחה בכלכלת עולם שלישי.
הוספת תגובה לכתבה