ידיעה כתובה |

: ביטויי גזענות בעפולה ובכנסת?

חברה נכתב על ידי

בשבוע האחרון מתרחשים שני אירועים שחשוב לשים לב אליהם:

מתקיימת מחאה בעפולה נגד הקמה של שכונה ערבית, זאת לאחר שעשרות משפחות ערביות זכו במכרז בנייה בעיר. בנוסף, הוגשה בקשה לבטל את המכרז. בראיונות לתקשורת, תושבות ותושבי עפולה ציינו כי המחאה נובעת מפחד מפני פיגועים ולא מגזענות. נראה שמחאות מסוג זה אינן יוצאות דופן. גם באופקים החלה מחאה נגד מעבר בדואים לעיר. לתקשורת וברשתות החברתיות המוחים אמרו כי הערבים והבדואים יסעו בשבת, יקימו מסגדים, יפרו את האופי היהודי והדתי של השכונה, "יתחילו" עם יהודיות, שערך הדירות ירד ושאנשים צריכים לחיות במקומות שמתאימים להם מבחינה תרבותית. ובכל זאת חלקם טוענים כי לא מדובר בגזענות או בשנאה.

בעמוד הפייסבוק של התוכנית "חמש עם רפי רשף" פורסם ראיון עם יערית אהרוני מעפולה, המכונה בסרטון "בין מארגני המחאה". והראיון איתה חושף לדעתי פן מטריד ומזעזע הרבה יותר של ה"מחאה" הזו. אהרוני מדברת על הרצון לשמור על "צביון העיר". היא מדברת על כך בערים אחרות משפחות ערביות החלו להגיע בטיפטופים, ושהדבר הגיע לפוגרומים ולפשיעה. "הם פשוט בכל הכוח סילקו יהודים ויהודים נסו על נפשם."

יערית אהרוני, תושבת עפולה, על המחאה נגד הקמת שכונה ערבית.
***
על כך ועוד בתוכנית המלאה>> http://bit.ly/1NEMION

‎Posted by ‎חמש עם רפי רשף‎ on‎ יום שני 7 דצמבר 2015

ב"מחאה" הזו אני רואה גזענות מהסוג הכי בעייתי, מדובר באנשים שמבחינתם צודקים וצודקות. מתנהלת מחאה גלוייה וציבורית. בראיון הנוכחי, רפי רשף נותן לאהרוני במה להשמיע את דבריה ברצף כמעט בלי לעמת אותה עם שאלות קשות, כמעט ללא ביקורת עליה, כאילו מחאה נגד מגורים של משפחות בגלל הלאום שלהן יכולה להיות נטולת גזענות. בתקציר של הראיון (שאותו אצרף כאן) אף הושמטו השאלות בסוף בהן רשף כן מנסה לעמת את המרואיינת עם ביקורת. בסופו של דבר, לכל קול ולכל מחאה יש מקום מבחינתי, חופש הביטויי חייב להיות מוחלט. אך כאשר קבוצה מבטאת דעות גזעניות, תפקידה של התקשורת הוא להקשות עליה ולבקר אותה בגלוי. כאשר צרכני הזנות מחו על המחירים הגבוהים שהם משלמים תמורת "שירותי מין", היה ברור שיש להביע ביקורת חריפה כלפיהם. גם כאן המסגור של המחאה נראה לי תמוה ושגוי. מחאה נגד שכונה ערבית בעיר "יהודית", אינה דומה כלל למחאה על מחירי הדיור או המזון, על מחסור בגינות ציבוריות או על הקמת מפעל מזהם. היא זועקת – גזענות, ועל התקשורת לומר זאת בקול רם.

האירוע השני אליו רציתי להתייחס התרחש במליאת הכנסת אתמול, 08.12.15. ח"כ מנחם אליעזר מוזס הביע ביקורת כלפי ח"כ קסניה סבטלובה על כך שבחסות החסינות שלה כחברת כנסת היא הכניסה את החנוכייה לכותל בשביל טקס הדלקת הנרות שקיימו נשות הכותל. שוב, ביקורת היא לגיטימית. רק מה, ח"כ מוזס לא טרח לברר את שמה של חברת הכנסת אותה ביקר בחריפות רבה: "קטניה, סלבטניה, אני לא יודע איך שקוראים לה, מה השם בדיוק, טניה." בהמשך חבר הכנסת התנצל על כך שלא זכר את שמה וטען כי לא התכוון לזלזל בה.

בתלונה ששלחה סבטלובה לאחר מכן לועדת האתיקה של הכנסת, נכתב: "דבריו של חה"כ מנחם מוזס אינם רק פוגעניים, רומסים את כבוד האדם שלי כפרט ומבזים את כבוד הכנסת – הם גם הסתה פרועה נגד מגזר שלם ומבטאים את תחושת המונופול שיש למוזס ואחרים על מקומות קדושים, על הדת היהודית ועל הישראליות". סבטלובה טוענית כי מוזס נהג בגזענות כלפיה בגלל המוצא שלה.

ומה החוט המקשר? מבחינתי מדובר בשתי התבטאויות בנושאים שונים המבטאות בפחד משינוי ומקדמה. אני חושבת שמי שמוחים נגד הקמת השכונה הערבית בעפולה, מפחדים לא רק מפיגועים אלא גם משינוי. בראיון עם רפי רשף נאמר במפורש: "העיר עפולה היא עיר יהודית ואנחנו רוצים לשמור על הסטטוס קוו." גם ח"כ מוזס רוצה לשמור על הסטטוס קוו, לפחות על פי מה שאני מבינה. הקבוצה אותה חבר הכנסת מייצג רואה נשים התופסות את הדת בדרך אחרת ורוצות לבצע טקס הדלקת נרות בכותל ובסופו של דבר גם מצליחות. השינוי במרחב הדתי מתחיל להיראות וח"כ מוזס מתנגד אליו. פוחד ממנו? אבל במקום להשמיע ביקורת בצורה עניינית, הוא בחר להקטין את הצד השני. הוא השמיע ביקורת ישירה כלפי חברת כנסת אחרת מבלי לטרוח לבדוק איך להגות את שמה.

כאשר דברים טובים קורים, נראה שתמיד יהיו מי שיפחדו מהשינוי.

לא נמשיך לשמור על סטטוס קוו.

מקור הידיעה:  נושאים:  תגיות: 
לכל הידיעות הכתובות
  כתבות ווידאו שחבל לפספס
‎