עמותת "ידיד" עתרה נגד משרד הבינוי: נוהל המשרד בנושא סיוע בשכר דירה אינו חוקי. "ידיד" מבקשת לאפשר לאם חד הורית לקבל סיוע בשכר דירה גם כשהיא שוכרת דירה מקרוב משפחה. האבסורד: במידה ולא היתה עובדת היא היתה יכולה לקבל דיור ציבורי וסיוע גבוה במיוחד בשכר דירה עד לקבלת הדירה הציבורית.
לבית המשפט לעניינים מינהלתיים הוגשה לפני מספר שבועות עתירה בשמה של פולינה (שם בדוי. השם המלא מצוי ב"עמותת ידיד"), אם חד הורית לארבעה ילדים קטינים, ממרכז הארץ אשר בקשתה לקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד הבינוי נדחתה בשל העובדה כי היא מתגוררת בשכירות בדירה אשר שייכת לבעלה לשעבר.
בכתב העתירה אותו הגישה עו"ד יעל כהן-רימר מהמחלקה המשפטית בעמותת "ידיד" נכתב כי "משמעות קביעה זו היא שהעותרת, וכל מי ששוכר או שוכרת דירה מקרוב משפחה, אינה ולעולם לא תוכל להיות זכאית לסיוע בשכר דירה מהסיבה היחידה שבעל הדירה אותה היא שוכרת הוא קרוב משפחה שלה. זאת על אף העובדה שהעותרת משלמת שכר דירה לבעל הדירה ונאלצת להתמודד עם קשיי פרנסה ותמיכה בילדיה, והיא עומדת בשאר תנאי הזכאות של סיוע בשכר דירה…
עו"ד כהן-רימר
מדובר בהחלטה המתבססת על חזקה חלוטה הרואה בכל מי ששוכר דירה מקרוב משפחה כמי שמבקש לרמות את המשיב ולקבל כספים שלא כדין, וזאת בעוד ששוכרים רבים, בפרט באוכלוסיות מצוקה, מתקשים למצוא בשוק השכירות התחרותי והקשה הנוכחי הסדרי שכירות שאינם מקרובי משפחה."
"משום כך" קובעת עו"ד כהן-רימר, "פוגעים נהלי המשיב והתנהלותו בזכותה של העותרת ושל אחרים במצבה לקיום בכבוד ובזכותה לקורת גג, באופן לא מידתי ותוך שימוש באמצעי שנזקו עולה על התועלת המופקת ממנו. בנוסף, חורגים נהלי המשיב מגבולות מתחם הסבירות של התנהלות הרשות, ופוגעים בעקרונות משפט מנהלי בסיסיים ובהם זכותה של העותרת להסתמכות על התנהלות המשיב.
מכתב התביעה עולה כי מדובר באם חד הורית אשר בשנת 2005 התגרשה מבעלה ובמסגרת הסכם הגירושים סוכם כי תשלם לאב הגרוש סכום של 2,000 ש"ח לחודש דמי שכירות.
לאורך השנים, קיבלה העותרת לסירוגין סיוע בשכר דירה על בסיס המסמכים המעידים על שכירות הדירה מגרושהּ, כאשר משרד השיכון מודע למצב עובדתי זה ואינו חולק עליו. למרות זאת בשנת 2011 נדחתה לפתע בקשתה של פולינה לחדש את זכאותה לסיוע בשכר דירה ולא זו אף זו, הודע לה טלפונית על ידי נציגת משרד הבינוי כי עומד כנגדה חוב על סך של 27,000 ₪, בגין מימוש סיוע בשכר דירה בניגוד לכללים, לכאורה.
פולינה, העושה ככל יכולתה לפרנס את ילדיה אשר על חלקם כלל אינה מקבלת דמי מזונות ילדים, עובדת במעון ומשתכרת סכום של כ- 5,500 ש"ח לחודש אליה נוספים קצבת הילדים ומזונות חלקיים אותם היא מקבלת. מתוך סכום זה היא אמורה לשלם את צרכי הבית והמחיה דבר שהופך להיות בלתי אפשרי עם הפסקת תשלום הסיוע בשכר דירה ותביעת החוק של משרד הבינוי.
יודגש כי על פי השיטה (הקלוקלת) הנהוגה בישראל הכנסתה של פולינה שאינה מספיקה כלל ועיקר לצורך קיום בכבוד נתפסת ככזו על ידי המדינה אשר שוללת ממנה במקביל הטבות והנחות שונות בשירותים חיוניים.
לטענת המחלקה המשפטית בעמותת "ידיד" נוהל השתתפות בשכר דירה אינו חוקי כלל והאיסור הגורף המופיע בו על מימוש סיוע בעת שכירות מקרוב משפחה אינו קביל זאת נוכח העובדה כי האיסור הגורף פוגע בזכותה של העותרת ושל אחרים לקורת גג ומפלה בינה ובין שוכרים אחרים באופן שאינו עומד בתנאי פיסקת ההגבלה.
עוד טוענת עו"ד כהן-רימר כי "דין החלטת משרד הבינוי להיפסל בגין חריגה מכללי המשפט המנהלי, ובהם הסתמכות – היינו העותרת זכתה במשך שנים בסיוע בשכר דירה על סמך מסמכים שהוגשו ואושרו שוב ושוב במשך תקופות ארוכות, על ידי משרד הבינוי ואשר העידו כאלף עדים על שכירות הדירה מקרוב משפחה.
אחת הטענות המרכזיות של "ידיד" היא שמרבית הכללים החלים בשיכון הציבורי מוסדרים בנוהלים מבצעיים בלבד והם נקבעים מידי פעם על פי החלטות ממשלה או משרד הבינוי עצמו ולא בחקיקה ראשית או משנית (למעט חוק הדיור הציבורי – זכויות רכישה וחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, דבר שמגביל מאד את זכויותיהם של הזכאים לסיוע בשכר דירה.
לטענת "ידיד" זהות משכיר הנכס כלל אינה רלוונטית לצורך מתן הסיוע בשכר דירה. נהפוך הוא ""כאשר התכלית היא סיוע מהטעם של צורך כלכלי, מידת הסיוע מושפעת מגודל המשפחה, מהכנסתה, מתנאי הדיור העומדים לרשותה ומיתר הנתונים האישיים המצביעים על נזקקות". כך מצוטט בעתירה מפסיקה קודמת של בג"צ.
חשוב לציין כי פולינה משלמת את שכר הדירה באופן סדיר וכי מחיר זה הינו בטווח המחירים של דירה מסוג זה באזור זה, על פי מחירון יצחק לוי לדירות). זאת באמצעות העברת 2,000 ₪ במזומן מידי חודש לידי הגרוש שלה.
"למען הזהירות בלבד" מציינת העתירה כי "בעבר עלתה הטענה, כאילו פולינה "מקזזת" את המזונות המגיעים לה מהגרוש, לטובת שכר הדירה. טענה אפשרית של משרד השיכון כאילו בכך נעוצה רמיה כלשהיא אך היא מגוחכת, ומוכחת בדפי הבנק שהוגשו במסגרת העתירה."
"האבסורד הגדול הוא" קובעת עו"ד כהן-רימר כי פולינה היתה יכולה לממש זכאות לדיור ציבורי ולא לסיוע בשכר דירה אם רק היתה מוותרת על עבודתה ונסמכת על רשויות הרווחה – היינו מקבלת קצבת הבטחת הכנסה – למשך שנה תמימה. במקרה זה הייתה הכנסתה הפנויה של המשפחה יורדת, משום שגובה הקצבה לה זכאית פולינה אינו עולה על 4,000 ₪ (והינו למעשה נמוך מכך), בעוד שמשכורתה עולה במעט על סכום זה, והמשפחה הייתה נאלצת להסתמך על תמיכת חברים ומשפחה וסיוע עמותות צדקה למשך שנה, אך בסוף התהליך הייתה "זוכה" לזכאות לדיור ציבורי – משאב נדיר ביותר ושעלותו למדינה גבוהה בהרבה – ולסיוע מוגדל בשכר דירה.
במסגרת בחינת הזכאות לדיור ציבורי לא הייתה נבחנת כלל סוגיית הבעלות על דירתה המושכרת של העותרת. העותרת נאבקת כאמור "בשיניים" על מנת לשמור על מקום עבודתה ולפרנס את משפחתה בכבוד בלא להפוך לנתמכת הרווחה, חרף ה"תועלת" הצפויה לה מכך.
לאור טענות אלה תובעת "ידיד", מבית המשפט לעניינים מינהליים שני סעדים מרכזיים: האחד קביעה כי החלטת הוועדה העליונה בטלה ופולינה זכאית למחיקת חובה ואישור זכאותה לסיוע בשכר דירה מעתה ואילך; השני שינוי נוהל הסיוע בשכר דירה באופן שיבוטל האיסור על מימוש סיוע בשכר דירה בעת שכירת דירה מקרוב משפחה.
לסיום יצויין כי לפני יותר מעשור, עתרה "ידיד" בנושא דומה נגד משרד הבינוי. אז עסקה העתירה בזכותו של חולה נפש לממש את זכאותו לסיוע בשכר דירה בבית הוריו. בעקבות העתירה שינה משרד הבינוי את הנוהל ומאז הוא מאפשר לחולים ובעלי מוגבלויות לממש את זכאותם לסיוע בשכר דירה גם כאשר מדוברת בדירת הוריהם או קרוביהם
הוספת תגובה לכתבה