תמלול הכתבה: לסביות קטלניות: בין המסך למציאות

קריינות: הסרטים "לילה אחרון" ו"תעשי בכאילו" הוקרנו במסגרת פסטיבל הקולנוע "לסבית קטלנית" שהתקיים לאחרונה. הפסטיבל שהתחיל לפני 8 שנים מהווה את הבמה המרכזית לנרטיבים לסביים בקולנוע הישראלי.

ענת ניר: הערב אנחנו חוגגות את עצמינו. אנחנו חוגגות כאן את ההצלחה של הקולנוע הלסבי הישראלי, ההשפעה הבינלאומית שלו והתרומה האדירה שלו לגיוון הנרטיב של הקולנוע הישראלי בכללותו. הסרטים שמוצגים כאן היום אינם עומדים למבחן בסטנדרטים של קולנוע להט"בי בלבד אלא מצליחים במדדים של תעשיית הקולנוע הישראלית כולה.

ליאור אלפנט: הרעיון לפסטיבל עלה אצל דנה זיו וענת ניר לפני 8 שנים בגלל שהחברות שלנו עושות הרבה סרטים אבל לא הקרינו אותם בזמנו במסגרת ייעודית שדיברה על קולנוע לסבי... ואז הן אמרו אוקיי, כל החברות שלנו עושות סרטים לסביים אולי נקרין אותם איפשהו? בידיעה שאין איפה לראות קולנוע לסבי, אין.

חן אריאלי: אני כנערה לסבית לא היה לי קולנוע ללכת אליו ולראות מה זו אהבה בין שתי נשים. ראיתי אהבה הטרונורמטיבית בלבד ולא היה לי שום מקום שבו אני יכולה לראות את עצמי ולהזדהות.

ליאור אלפנט: ייצוגים על מסך זה משהו שעוזר לך לבנות את האישיות שלך, את הזהות שלך, עוזר לך להרגיש לא לבד נגיד. אם את לא קיימת באמנות ובתרבות את לא קיימת.

כרם בלומברג: מבחינתי אם אני עושה מערכות יחסים עם נשים אז זה משהו שאני בוחרת לשים על המסך כי זה הכי טבעי לי ואני מרגישה שאני יודעת על מה אני מדברת ושאני יכולה להציג משהו שהוא אמיתי וקרוב.

צורית הרציון: מה שהיה לי מאוד מאוד חשוב בסרט שלי, הדמויות שלי מתמודדות עם הרבה בעיות, בעצם חוות חוויות אנושיות שכל צופה יכול להזדהות איתם אבל הלסביות שלהן היא בשום צורה לא בעיה. זאת אומרת אף אחת שם לא צריכה לצאת מהארון, אין לאף אחד בעיה עם הקשר הזה של שתי נשים.

כרם בלומברג: חשוב שאני כלסבית אספר סיפורים על לסביות לעומת שגבר יספר סיפורים על לסביות. על זה בעצם המאבק על הייצוג. אנשים רוצים לייצג את הסיפור של עצמם ולא שייצגו אותם אנשים אחרים.

צורית הרציון: אנחנו מתחילים סוף סוף לראות ייצוגים לסביים אמינים יותר או קרובים יותר למציאות שהם לא כמו מה שהיה עד לפני כמה שנים, ייצוגים שבעצם מגיעים מנקודת מבט גברית שיש בזה בעתיות זה הרבה פעמים פנטזיות גבריות.

קריינות: אז נראה שיש רצון וגם לא חסרות נשים לסביות שמביימות סרטים לסביים, אז למה בכל זאת הקולנוע הזה עדיין לא חדר ללב המיינסטרים ולא מוצג בבתי הקולנוע?

ליאור אלפנט: את מגישה תסריט לקרן ובקרן יושבים לקטורים, לרוב גברים, לרוב גברים לבנים, הטרוסקסואלים מבוגרים שרוצים לשמוע סיפורים שהם לא הסיפורים שלך. הם רוצים לשמוע סיפורים שלהם והם נותנים כספים לסיפורים שלהם. בשנים האחרונות זה השתנה אבל עד השנים האחרונות זה היה המצב, לא היה לך סיכוי.

 כרם בלומברג: אני רוצה שיתנו לנשים כסף בשביל ליצור סרט שיספר סיפור על נשים ולא שהכל יישאר אצל גברים ואז הם יספרו את הסיפורים שלנו ואנחנו רק נישאר באיזה מקום מאוד פסיבי ונצטרך להחליט אם אנחנו מסכימות עם הייצוג הזה או לא.

סוף תמלול הכתבה: לסביות קטלניות: בין המסך למציאות
 
 

הוספת תגובה לכתבה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס