סיקור |
תערוכת היחיד של האמן נועם תורן לוקחת השראה מאירועי שביתת פועלי הרכבת בשנת ה-30', שהייתה בין השביתות היהודיות-ערביות המשותפות היחידות. התערוכה גורמת לצופה לדמיין מציאות חלופית, של כיצד החברה שלנו הייתה יכולה להיראות אם היינו שמים את חילוקי הדעות שלנו בצד, ופועלים יחדיו למען מטרה משותפת. שפה: עבריתכתוביות: עברית(לתמלול הכתבה »)
אסף אדיב: מה היה קורה אם במקום האלימות והמלחמה והדם שנשפך בין יהודים לערבים משנות ה-30' ועד היום, פועלים היו מייצרים ביניהם איזושהי אחדות והאחדות הזאתי היא זאת שהייתה משתלטת פה. קריינות- בשאלה הזו דנה תערוכתו החדשה של נועם תורן - "מטאור בוהק יאיר את דרכו של הפועל". נעה אביר- זה תערוכת יחיד של נועם תורן. הנקודת מוצא שלה היא בעצם שנות ה-30' של המאה הקודמת, וספציפית המומנט ההיסטורי שאפשר את ההיווצרות של ארגוני פועלים משותפים יהודיים-ערביים וכל הפועלים שבעצם היו, שהיו אז באזור. קריינות: את התערוכה מלווה מחזה שכתב תורן, השואב השראה מאירוע היסטורי אמתי - שביתה משותפת של פועלי רכבת יהודיים וערביים בחיפה בשנות ה-30'. לאה אביר: אז היו שביתות משותפות, גם אם היו בתוך המפעלים אנשים שלא הבינו את השפה אחד של השני, נניח ערבית, יידיש, יוונית, איטלקית, כל השפות שבעצם היו, לדינו, מה שלא יהיה, אז השפה המשותפת הייתה שפת הפועל שהיא איחדה את כולם נגד בעצם תנאי העבודה שהיו. הרבה אלמנטים חזותיים מתוך התערוכה בעצם נלקחו גם מנניח ציורי קיר, או ציורים בסגנון של ריאליזם סוציאליסטי, שפה של פוסטרים כמו האגרופים האלה הקומוניסטים. זו באמת שורת פועלים אבל באמת אתם יכולים לראות פה אלמנטים קצת סיי-פיי, מדע בדיוני כאלה, שיש אותם גם במחזה. אסף אדיב: האלמנט, הגורם הלאומי, בשנות ה-30' וה-40' וה-50', הוא היה גורם מאוד מאוד חשוב וחזק בעולם. האופציה של אינטרנציונליזם כזה כמו שנועם מדבר עליו, של הפועלים, הוא לא היה אפשרי באותו רגע. נעה אביר- התרבות הזאת בעצם מאוחר יותר היא די נעלמת בגלל שההסתדרות כגוף ציוני בעצם נכנסת פנימה ולא מאפשרת כל כך התארגנות משותפת. היא דואגת בעיקר לעובדים היהודיים, שהיו כמובן מיעוט בהתחלה. קריינות: כיום ארגון העובדים מע"ן פועל על מנת לאגד יחד יהודים וערבים. אסף אדיב: המטרה שלנו זה שמה שהיה בלתי אפשרי ואי אפשר היה לחלום עליו שהוא יהפוך להיות מציאות, הוא באמת פנטזיה בשנות ה-30', הוא היום מציאות שניתנת להגשמה. מה שיפה בתערוכה של נועם שיש בה משהו נוסטלגי, זאת אומרת הכל נראה פה קצת ישן, אבל הוא לא עושה אידאליזציה ואני חושב שאנחנו צריכים להתייחס למציאות לא בנוסטלגיה, לא להסתכל אחורה באיזשהם געגועים. אנחנו צריכים להסתכל קדימה.
הוספת תגובה לכתבה