לוהאר אלטמן – אני מסרבת

תמלול הכתבה: לוהאר אלטמן – אני מסרבת

לוהאר: קוראים לי לוהאר אלטמן. נולדתי בשנת 2000 באזור של ואדי ערה, ואת השנתיים האחרונות שלי עשיתי בתיכון בינלאומי בגרמניה עם ילדים מתשעים ושלוש מדינות. בשישי באוגוסט אני הולכת לסרב להתגייס, כי אני מאמינה שדרך הסירוב אני יכולה להעלות מודעות וליצור שיח אחר בחברה הישראלית. שבשלב מסוים הבנתי שהדרך של הצבא בעצם משאירה אותנו באותו מקום ואנחנו חיים במעין מעגל סגור זה עוד פעולה ועוד פעולה ועוד הרג ועוד משאבים כלכליים שהולכים ולא תורמים לשום דבר, אז משהו בתפיסה שלנו לא נכון. בשנתיים האחרונות למדתי פוליטיקה, כחלק מהבגרות הבינלאומית. והתחברתי מאוד לטקסטים של טולסטוי והנרי טורו, שבעצם פתחו את העולם שלי לאי-ציות ולעשייה הלא-אלימה. מאוד מאוד התחברתי לקונספט שלהם, זה שטבע האדם הוא טוב. ושמה שהופך אותנו לאלימים בצורה שאנחנו אלימים כיום אחד כלפי השני, זה המערכת. ובעצם, הסירוב שלי בא מתוך המקום הזה, שאני לא יכולה לתמוך במערכת הזאת. אני חושבת שסרבנות היא לא בחירה קלה. אני חושבת שהסירוב שלי מגיע מתוך ההבנה שאם אנחנו רוצים לדבר עם הצד השני, בדרך שהם גם ירצו להקשיב, יש צורך ויש חשיבות לזה שיהיו אנשים שרואים את הצד השני, ומההיכרות שלי עם אזרחים מעזה, שיצא לי לפגוש דרך הלימודים, ראיתי שמאוד מאוד קל להם להיפתח בפני בגלל הבחירה שלי, ובגלל המקום הזה שמחפש דרך אחרת, ולא בוחר לפעול דרך המערכת המיליטנטית והכוחנית. אחד הדברים שהכי השפיעו עלי להחליט לסרב, היה הספר "אישה בורחת מבשורה", של דוד גרוסמן, שהוא לכאורה, מדבר על ההתמודדות של אמא לחייל. אבל הוא משקף בתוכו כל כך הרבה דברים מתוך החברה והמציאות הישראלית, והוא גרם אצלי לערעור פנימי של כל התפיסה של צבא, ושל הערכים שעליהם מושתת המדינה. וזה גרם לי לרצות לעשות שינוי בתוך המבנה עצמו של החברה הישראלית. דרך הספר בעצם הבנתי את הכוח ואת המציאות עצמה, שהצבא כל כך כל כך מושרש בתוך החברה ובתוך התרבות שלנו.  את התהליך של ההחלטה לסרב עשיתי בקולג', שזה בעצם פנימייה, אז ההורים שלי לא היו נוכחים כל הזמן ועד שהגעתי הביתה אחרי תקופה ודיברנו על זה, אז כבר היה לי מספיק טיעונים והייתי מספיק מגובשת מול המקום הזה. ההורים שלי מאוד פעילים ומאוד תומכים. הם כל הזמן דואגים להכיר לי ולחשוף אותי לעוד מידע כדי שאני אוכל להתפתח כבן אדם בתוך התהליך הזה. אני מאמינה שלכולנו יש זכויות שוות. שכולנו נולדנו למציאות כלשהי שהיא לא הייתה בשליטתנו. ולפיכך, אנחנו צריכים לפעול ליצירת עולם טוב יותר. אין לי מטרה לעודד עוד אנשים לבחור בסרבנות, יש לי מטרה מאוד ברורה של לבקש מאנשים לשאול שאלות. לבקש מאנשים להסתכל על הערכים שהם מאמינים בהם, ולפעול דרכם.

סוף תמלול הכתבה: לוהאר אלטמן – אני מסרבת