יום רביעי   14-11-2018
תמלול הכתבה: התנגשות זהויות

רמי יונס: נראה כי חלק  מדור הצעירים הערבי כבר פחות חושש להתגאות בנראטיב ובזהות שלו כפלסטיני.
ניזאר חליווה: אני חש מהפעילות הפוליטית שלי בבתי ספר ובמגע עם הגיל הזה, יותר ויותר אני חש שיש גיל שאומר אני פלסטיני.
רמי יונס: אלא שבקרב אותם צעירים, ההרגשה היא שהממסד ממש נאבק בזכותם להגדרת זהות עצמית.
דועא קונדוס: אני יכולה להגדיר עצמי כפלסטינית. המדינה מנסה לשתול את הפחד הזה והחרדה והספקות האלה בתוכנו. כי היא חושבת שאנחנו לא צריכים להגדיר עצמנו כפלסטינים. זה בדיוק מה שהמדינה רוצה שנחשוב.
קריינות: מה קורה כשערבים המתגאים בזהותם מנסים להגיע אל המיינסטרים? כדי לבדוק זאת אין במה מתאימה מכך מאשר ההופעה של תאמר נפאר בחיפה, בה הזהות הפלסטינית פוגשת את היהודית-ישראלית.
שיר: חומוס, סלט, צ'יפס בצד
מבחינתכם זהו הדו-קיום
מבקר בהופעה: אנחנו לא רוצים אותו פה!
שיר: אך אם אני מעסיק במסעדה עשרה מבניי,
פתאום הדו-קיום הופך לאיום דמוגרפי.
אני לא פוליטי,
אני לא פוליטי.
גל: שיגדיר את עצמו איך שבא לו, אנחנו יודעים שיש מדינה אחת, מדינה יהודית. המדינה הזאת היא של עם ישראל. אני לא מקבל את ההגדרה פלסטיני. יש ערבי-ישראלי, זה מה שיש.
איברהים חורי: אני באתי היום להראות שיש ערבים שלא מפחדים מהאיומים שלהם (פעילי הימין) ובעזרת האל יקרה רק טוב.
כתב: אני מבין שאתה ערבי שלא מתבייש בערביות שלו. איך היית מגדיר את עצמך?
איברהים חורי: אני ערבי נוצרי פלסטיני.
מודי קבלאווי: אם מדברים על זהות, אני פלסטיני שחי בישראל. כי לצערי זה המצב.
רולה עודה: באנו לתמוך בתאמר, כערבים התומכים באדם שלא מתבייש בערביות שלו וגאה בזו שהוא ערבי ובא ומופיע בגאווה.
מפגינה: חופש הביטוי הוא לכולם!
הצל: אח שלי אני יהודי ישראלי!
מפגין: למה המדינה צריכה לשתף פעולה עם אנשים שמעוררים לאומנות פלסטינית?
קריינות: אלא שגם בהתלהטות היצרים, הצלחנו למצוא ישראלים התומכים בזכותם של ערבים להגדיר עצמם כפלסטינים גם אם זה מלווה בהסתייגות מסוימת.
שרית גולן שטיינברג: לי אין קושי עם איך שהוא מגדיר את עצמו כי בתפישה שלי כל אחד יגדיר את עצמו איך שהוא רוצה, זה בסדר. אני חושבת שזו טעות בעיניי שהוא מגדיר את עצמו כפלסטיני בשעה שהוא גר במדינת ישראל, מבקש תקציבים מקרנות ישראליות. אבל אני לא אשנא בנאדם או אדיר בנאדם רק בגלל שהוא רואה את הזהות שלו אחרת.
שיר: ערבי ברברי, ערבי אינדיאני, ערבי מסריח.
יש לי בגרות,
אבל שרים לי: אחמד, ערבב ת'טיח
קריינות: הקהל החצוי, זה הערבי וזה היהודי, משולהב לגמרי. כשהוא שר על העלבונות שיהודים מטיחים בערבים 'ערבי אינדיאני, ערבי ברברי, ערבי מסריח', הוא משקף לקהל טעימה מהמציאות המורכבת שאיתה מתמודדים ערבים אזרחי ישראל.
שיר: אני לא פוליטי,
אני לא פוליטי.
תאמר נפאר: קח אנשים אחרים, קח את לוסי אהריש למשל. עכשיו ברצינות. הנה היא סמל. עכשיו מישהו מהמפגינים צעק לי בפנים: "תביאו, למה הביאו אותך שיביאו ערבי אחר". הם רוצים לבחור את הערבי.
כתב: לא הערבי הפלסטיני...
תאמר נפאר: ללא קשר אפילו, בוחרים את מי שמתאים להם. הם. אומרים לי "הנה, לוסי אהריש..." אני נכנס לפייסבוק של לוסי אהריש, ורואה מאה אלף עוקבים, כמעט בלי אף עוקב ערבי.
כתב: יותר באזור המאתיים חמישים אלף...
תאמר נפאר: מאתיים חמישים אלף? טוב, מאתיים חמישים אלף, תראה מה כותבים לה: "כל הכבוד". "את מייצגת את הערבים נכון". ואף ערבי לא אמר את זה... כלומר הם באו ובחרו. אבו מאזן, מי בחר אותו, מי בכלל רוצה להתעסק איתו? כלומר בסופו של דבר הם רוצים לראות את הערבי כפי שהם היו רוצים.
כתב: הערבי הישראלי
תאמר נפאר: הערבי הישראלי, כן.
קריינות: אין מה לעשות, הזהות היא מרכיב כל כך מהותי בנו כבני אדם. לא משנה כמה אנשים עלולים לא לאהוב זאת או אפילו לשנוא את זה, יותר ויותר ערבים ימשיכו לקרוא לעצמם פלסטינים. ולאלה המתנגדים לכך, לתאמר היה משפט תגובה הולם בסוף ההופעה.
תאמר נפאר: אני רוצה להגיד תודה, גם יהודים, גם ערבים, לאלה שתמכו בהופעה הזאת, תודה לכם. ולאלה שצועקים ומנסים להרוס – אני אפילו לא מצליח לשנוא אתכם. סאלם עליכום.

סוף תמלול הכתבה: התנגשות זהויות

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית