תמלול הכתבה: זהות פלסטינית

רמי יונס: אז מה אתה? מוסלמי? נוצרי? בדואי? דרוזי? זה לא באמת משנה. הרי בסופו של יום, אתה ערבי ישראלי.
קריינות: בשנים האחרונות אנו עדים למגמת עליה של ייצוג ערבים במדיה ובתרבות הישראלית.
תאמר נפאר: אני מאוד אוהב שאתם מחבקים את האמנות שלי, אבל אני אעריך את זה אם גם תחבקו את הפלסטיניות שלנו, זה הנרטיב שלנו.
קריינות: מבחינת רוב הציבור הישראלי אותם אייקונים נחשבים ערבים ישראלים, אלא שבציבור הערבי יותר ויותר צעירים מגדירים עצמם בכללל כפלסטינים, ולא הולכים לפי המוסכמות במיינסטרים הישראלי. אז מה עומד בבסיס השינוי בהגדרת הזהות? תאמר נפאר הוא אחד מסמלי השינויי שעובר כיום הדור הצעיר. מבחינתו, יש היררכיה בין מספר זהויות אותן הוא נושא, שתלויות לא פעם במקום בו הוא נמצא.
תאמר נפאר: תלוי עם מי אני נמצא, באמת... פה בארץ אני אגדיר את עצמי כפלסטיני, בכל העולם אני אגדיר את עצמי פלסטיני. אבל מול ערבים ומולל פלסטינים אני חושב שאני אדם לפני הכל. אבל פה פלסטיני- הגדרה פלסטינית זה כי משהו שמנסים למחוק, אז היא מדרגה. גם כשאני אומר שאניי מוסלמי זה לא אך ורק דת. זה לא דת אפילו. זה לא.... זה לא שאיסלם זה לא דת. בשבילי זה לא הדתיות של זה העיד אל פיטר תעאנה. זה התרבות זה הריח.... אבל זה עניין של סטטוס, נכון ? באו נדמה את זה לסטטוס. הסטטוס פה – הנה פה זה קיים. אם אני בישראל אז הסטטוס שלי הגדול זה בנאדם, נגיד ככל. אז פה כשאני בישראל דוחפים אותי, אין לי תנאים של בני אדם אז כן חשוב לי ליצוק על המדרגות הנמוכות יותר שזה פלסטיני ...
קריינות: אותן מדרגות שתאמר מדבר עליהן, הן למעשה שלבים בפיתוח הזהות הקולקטיבית שהממסד שואף לטפח בקרב הערבים בישראל. מערביי פלסטיני, מצופה שתתקדם לערבי ישראלי, שעושה שירות לאומי ואפילו משרת בצבא. ממש כרטיס כניסה לחברה הישראלית.
ביר אל מכסור הוא כפר בדואי בצפון שתושביו מגדירים עצמם ערבים ישראלים וחלקם אף משרת בצבא. במקום כזה אין ספק שהעיסוק בזהות הוא לא משהו שמטריד את התושבים. מחמוד חוג'יראת, תושב הכפר, עבר תהליך של "פלסטיניזציה" או התפכחות כלשונו מאשליית הזהות הערבית-ישראלית. בימים אלו מחמוד מקיים מפגשים עם צעירים וצעירות מהכפר, כדי שיעברו תהליך דומה לזה שהוא עבר.
כתב: למה אף אחד לא מדבר על נושא הזהות בכפר הזה?
מחמוד חוג'יראת: דבר ראשון, אין כאן העלאת מודעות לנושא בכלל. מוכנים לקבל את הרעיון שאנחנו צריכים להיות נאמנים למדינה, גם אם הזהותת שלנו לא נקבעת על ידינו, והעיקר לא להשפיע על חוקי המדינה. הנושא הזה, אף אחד לא חושב עליו. אתה לא חושב עליו. וזה מה שיש, אנחנו הולכיםם לפי הקיים מבלי לשנות ומבלי לחשוב על העבר שלנו ושל אבותינו. כלומר, כאן לא חושבים על זה.
תאמר נפאר: אלה שנכנסים לצבא אני לא מצליח להבין.... לא שלא מצליח להבין, אני חושב שבכל חברה ובכל קבוצה יש קבוצה חלשה. קורבןן שמקרבן את עצמו מתישהו . ואני חושב שהתפקיד שלי זה להסביר לו למה חשובה הזהות.
כתב: היית מגדיר את עצמך כישראלי?
מחמוד חוג'יראת: הייתי מגדיר את עצמי ישראלי. הייתי בשולי העניין...
כתב: בגלל האווירה מסביבך?
מחמוד חוג'יראת: האווירה, מה שסביבך, הנושא לא עולה לדיון. אתה לא חושב על זה, זה נושא שאתה לא חושב עליו בכלל. מה שגרם לי להתחילל לחשוב על זה (זהות) הוא המעבר מבית הספר בכפר שאני חי ולומד בו לבית ספר מאר אליאס באעבלין.
קריינות: מבחינתו של מחמוד, העניין פשוט. כל מה שהוא הזדקק לו היה פקיחת עיניים. במקרה שלו, זה היה מעבר לבית ספר ביישוב אחר. שם הואא זכה לקבל חינוך שונה שגרם לו לגבש את זהותו כפלסטיני. מחמוד זוכר במדויק את האירוע המכונן שגרם לו לחשוב אחרת.
מחמוד חוג'יראת: המורה לערבית ביקש שאני אגיש שיר לתחרות והתחלתי לחפש שיר. מצאתי את השיר "אל-תאשירה" של  הישאם אל ג'אח'' (משורר מצרי), שיר מהפכה ערבי שמדבר על מצבם של הערבים, הפרדה גזענות וכל הדברים האלה. וזה היה נקודת פתיחה מבחינתי למחקר ושירה.
כתב: מה חוסם את העיסוק בזהות מלהגיע לכפר?
מחמוד חוג'יראת: הנהגת הכפר. ראש המועצה המקומית ואלה שסביבו.
קריינות: הנושא של העלאת המודעות אם כך הוא המפתח לגיבוש הזהות. וזה המסר של מחמוד לצעירים
מחמוד חוג'יראת: אחת ההגדות לאדם היא: "יצור חי בעל היסטוריה". (פונה לצעירים) קרא את ההיסטוריה שלך, ראה מה קרה לך בעבר, ותפתחח אישיות ומחשבה ההולכת יד ביד עם המציאות העכשווית שלך.
רמי יונס: כדי ללמוד יותר על כל נושא הזהות הפלסטינית, ועל מה בעצם גורם לכל אותם צעירים ערבים שחיים במדינת ישראל להגדיר את עצמם כפלסטינים, באנו לבקר בעמותת בלדנא, עמותה הממוקמת בחיפה ושעוסקת במחקר ואולי גם בחיזוק של אותה זהות.
קמאר טאהא: עמותת בלדנא היא עמותה עצמאית, העובדת עם צעירים ערבים בפלסטין הכבושה. זו עמותה שמטרתה להיות מסגרת מחבקת לכלל הצעירים הערבים הפלסטינים. אנחנו עוסקים בכמה פרויקטים, כאלה שעוסקים בנושאי מנהיגות, בהתנגדות לשירות לאומי ולאלימות, והתנגדות לכלל הדברים שמטרתם עיוות הזהות הפלסטינית. אנחנו פועלים עם צעירים מגילאי 13 עד 29, בפרויקטים שונים.
קריינות: מבחינת קמאר, הזהות הפלסטינית קשורה לשורשים שלה והמקום ממנו היא באה, הלא היא פלסטין הכבושה מאז 48.
כתב: מה הסיבות לבלבול בזהות הפלסטינית?
קמאר טאהא: בבתי הספר בפלסטין הכבושה תוכנית הלימוד היא תוכנית ישראלית. אין בכלל התייחסות לכל עניין הזהות הפלסטינית או לנרטיבב הפלסטיני ההיסטורי בקרב הצעירים ערבים. בתי הספר הערבים היום סובלים מרדיפות והגבלות, בנוסף לזה שיש צנזורה מסוימת מבחינת מה מותרר להם להעביר לתלמידים ערבים. לפי מחקרים שנעשו - בין 30 ל-40 אחוז מהצעירים הערבים מגדירים עצמם פלסטינים, למרות שאין להם מודעות מספקת על הנושא.
קריינות: רואן בשאראת היא מנהלת שותפה בעמותת סדאקה רעות הפועלת עם בני נוער ערבים ויהודים לקידום שותפות דו לאומית כלשונה. שאלתיי אותה מה גורם ליותר ויותר ערבים כיום, בעיקר מהדור השלישי של הנכבה, להגדיר עצמם כפלסטינים? 
רואן בשאראת: בשנות השמונים והתשעים קרה משהו בעקבות יום האדמה שהיה בשנות השבעים, אוקיי? זה כאילו אם נסתכל על שני הדברים שהיוו מאוד מאוד חזקים בזהות הפלסטינית ב-48', העניין היה שנות השבעים, זה גם היה ההפגנה הראשונה, ההתארגנות הראשונה של פלסטינים פהה שהם עושים משהו נגד הממשלה, והדבר השני זה היה באמת אירועי 2000. אני חושבת שמאז אירועי 2000 אנשים יכולים להגיד, והדור השלישי החזק, גם זה עניין של דורות, הרי הדור השני לא יכול באמת... הוא היה יותר מפחד ויותר מפוחד וגם איימו עליו בכל מיני שיטות. עכשיו אתה לא יכול לאיים על פלסטינים, על הדור השלישי, הדור השלישי הוא מאוד מאוד חזק, גם משכיל. יש את העניין הזה שההשכלה היא מאוד מאוד חשובה בעניין הזה, שאני חושבת שהיא מאוד מאוד תרמה.
מתוך טקס יום הנכבה: ב-15 יום, 1948, הגיעה לכפר הידיעה על הגירוש מיפו.
קמאר טאהא: מזמן הכיבוש (שנת 48) ועד היום אנחנו סובלים מגלי אלימות שונים מטעם המדינה. הצעירים הערבים כיום נחשפים למספר סוגיי גזענות. כל נושא הגזענות, כל עניין האירועים האחרונים, כל הרדיפות מטעם המדינה והכיבוש מהם צעירים ערבים סובלים. ויש גם את עניין העדתיות,, רמי. בוא לא נשכח. כשאנחנו מנסים לברוח מכל עניין העדתיות אצלנו בחברה, והיום יש כמה מפלגות וכמה ארגונים הפועלים כדי להעלות מודעות בקרב אותה אוכלוסיה צעירה לזהות הפלסטינית והזהות הלאומית. כלומר, אפשר לצאת מנקודת הנחה שהזהות הפלסטינית מספקת בריחה מההתמודדות עם נושא העדתיות.
קריינות: אז לא רק שהחברה הפלסטינית מאותגרת מבחינת העדתיות שלה, אלא שגם מדינת ישראל מייצרת הפרדות נוספות- המקשות על גיבושש זהות אחידה.
מרואן דרוויש: הפילוג הפלסטיני הפנימי, הסגר, המחסומים, החומה, כל זה בעצם יצר איזשהו מצב שונה ופילוג בין הקבוצות השונות של הנוערר הפלסטיני שלדעתי זאת אחת המטרות של המדיניות הישראלית, שאנשים יקראו לעצמם פלסטינים אבל שזה יהיה פילוג פנימי ושוני ובאיזושהי מידהה גם קונפליקט ביניהם. יצירת דימויים שונים אחד על השני, שהפלסטינים מעזה התפישה שלהם, הדימוי שנוצר על הפלסטינים בירושלים או בתוך ישראל, הדימוי הזה והיצירה הזאת של זהויות שונות, במידה מסוימת משרתת את המדינה, את הכיבוש, את השליטה של ישראל על הפלסטינים.
כתב: למה נושא חיזוק הזהות הפלסטינית חשוב?
קמאר טאהא: חיזוק הזהות משמעו שייכות לעם הפלסטיני, שייכות למאבק הפלסטיני, היותנו חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני וחלק בלתי נפרדד מפלסטין באופן כללי. כלומר מניעת הפיצול בין פלסטינים: אלו שבתוך שטחי 48', אלו שבגדה, בעזה, בירושלים או אלו שהינם פליטים. למרות כל
החלוקות שעשו לנו, אנחנו עדיין חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני.
רמי יונס: נראה כי חלק  מדור הצעירים הערבי כבר פחות חושש להתגאות בנראטיב ובזהות שלו כפלסטיני.
ניזאר חליווה: אני חש מהפעילות הפוליטית שלי בבתי ספר ובמגע עם הגיל הזה, יותר ויותר אני חש שיש גיל שאומר אני פלסטיני.
רמי יונס: אלא שבקרב אותם צעירים, ההרגשה היא שהממסד ממש נאבק בזכותם להגדרת זהות עצמית.
דועא קונדוס: אני יכולה להגדיר עצמי כפלסטינית. המדינה מנסה לשתול את הפחד הזה והחרדה והספקות האלה בתוכנו. כי היא חושבת שאנחנו לאא צריכים להגדיר עצמנו כפלסטינים. זה בדיוק מה שהמדינה רוצה שנחשוב.
קריינות: מה קורה כשערבים המתגאים בזהותם מנסים להגיע אל המיינסטרים? כדי לבדוק זאת אין במה מתאימה מכך מאשר ההופעה של תאמרר נפאר בחיפה, בה הזהות הפלסטינית פוגשת את היהודית-ישראלית.
שיר: חומוס, סלט, צ'יפס בצד
מבחינתכם זהו הדו-קיום
מבקר בהופעה: אנחנו לא רוצים אותו פה!
שיר: אך אם אני מעסיק במסעדה עשרה מבניי,
פתאום הדו-קיום הופך לאיום דמוגרפי.
אני לא פוליטי,
אני לא פוליטי.
גל: שיגדיר את עצמו איך שבא לו, אנחנו יודעים שיש מדינה אחת, מדינה יהודית. המדינה הזאת היא של עם ישראל. אני לא מקבל את ההגדרהה פלסטיני. יש ערבי-ישראלי, זה מה שיש.
איברהים חורי: אני באתי היום להראות שיש ערבים שלא מפחדים מהאיומים שלהם (פעילי הימין) ובעזרת האל יקרה רק טוב.
כתב: אני מבין שאתה ערבי שלא מתבייש בערביות שלו. איך היית מגדיר את עצמך?
איברהים חורי: אני ערבי נוצרי פלסטיני.
מודי קבלאווי: אם מדברים על זהות, אני פלסטיני שחי בישראל. כי לצערי זה המצב.
רולה עודה: באנו לתמוך בתאמר, כערבים התומכים באדם שלא מתבייש בערביות שלו וגאה בזו שהוא ערבי ובא ומופיע בגאווה.
מפגינה: חופש הביטוי הוא לכולם!
הצל: אח שלי אני יהודי ישראלי!
מפגין: למה המדינה צריכה לשתף פעולה עם אנשים שמעוררים לאומנות פלסטינית?
קריינות: אלא שגם בהתלהטות היצרים, הצלחנו למצוא ישראלים התומכים בזכותם של ערבים להגדיר עצמם כפלסטינים גם אם זה מלווה בהסתייגותת מסוימת.
שרית גולן שטיינברג: לי אין קושי עם איך שהוא מגדיר את עצמו כי בתפישה שלי כל אחד יגדיר את עצמו איך שהוא רוצה, זה בסדר. אני חושבת שזוו טעות בעיניי שהוא מגדיר את עצמו כפלסטיני בשעה שהוא גר במדינת ישראל, מבקש תקציבים מקרנות ישראליות. אבל אני לא אשנא בנאדם או אדירר בנאדם רק בגלל שהוא רואה את הזהות שלו אחרת.
שיר: ערבי ברברי, ערבי אינדיאני, ערבי מסריח.
יש לי בגרות,
אבל שרים לי: אחמד, ערבב ת'טיח
קריינות: הקהל החצוי, זה הערבי וזה היהודי, משולהב לגמרי. כשהוא שר על העלבונות שיהודים מטיחים בערבים 'ערבי אינדיאני, ערבי ברברי, ערביי מסריח', הוא משקף לקהל טעימה מהמציאות המורכבת שאיתה מתמודדים ערבים אזרחי ישראל.
שיר: אני לא פוליטי,
אני לא פוליטי.
תאמר נפאר: קח אנשים אחרים, קח את לוסי אהריש למשל. עכשיו ברצינות. הנה היא סמל. עכשיו מישהו מהמפגינים צעק לי בפנים: "תביאו, למהה הביאו אותך שיביאו ערבי אחר". הם רוצים לבחור את הערבי.
כתב: לא הערבי הפלסטיני...
תאמר נפאר: ללא קשר אפילו, בוחרים את מי שמתאים להם. הם. אומרים לי "הנה, לוסי אהריש..." אני נכנס לפייסבוק של לוסי אהריש, ורואה מאהה אלף עוקבים, כמעט בלי אף עוקב ערבי.
כתב: יותר באזור המאתיים חמישים אלף...
תאמר נפאר: מאתיים חמישים אלף? טוב, מאתיים חמישים אלף, תראה מה כותבים לה: "כל הכבוד". "את מייצגת את הערבים נכון". ואף ערבי לאא אמר את זה... כלומר הם באו ובחרו. אבו מאזן, מי בחר אותו, מי בכלל רוצה להתעסק איתו? כלומר בסופו של דבר הם רוצים לראות את הערבי כפיי שהם היו רוצים.
כתב: הערבי הישראלי
תאמר נפאר: הערבי הישראלי, כן.
קריינות: אין מה לעשות, הזהות היא מרכיב כל כך מהותי בנו כבני אדם. לא משנה כמה אנשים עלולים לא לאהוב זאת או אפילו לשנוא את זה, יותרר ויותר ערבים ימשיכו לקרוא לעצמם פלסטינים. ולאלה המתנגדים לכך, לתאמר היה משפט תגובה הולם בסוף ההופעה.
תאמר נפאר: אני רוצה להגיד תודה, גם יהודים, גם ערבים, לאלה שתמכו בהופעה הזאת, תודה לכם. ולאלה שצועקים ומנסים להרוס – אני אפילו לאא מצליח לשנוא אתכם. סאלם עליכום.

סוף תמלול הכתבה: זהות פלסטינית

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס