תמלול הכתבה: ערבי ישראלי – האמנם?
רמי יונס: אז מה אתה? מוסלמי? נוצרי? בדואי? דרוזי? זה לא באמת משנה. הרי בסופו של יום, אתה ערבי ישראלי.
קריינות: בשנים האחרונות אנו עדים למגמת עליה של ייצוג ערבים במדיה ובתרבות הישראלית.
תאמר נפאר: אני מאוד אוהב שאתם מחבקים את האמנות שלי, אבל אני אעריך את זה אם גם תחבקו את הפלסטיניות שלנו, זה הנרטיב שלנו.
קריינות: מבחינת רוב הציבור הישראלי אותם אייקונים נחשבים ערבים ישראלים, אלא שבציבור הערבי יותר ויותר צעירים מגדירים עצמם בכלל כפלסטינים, ולא הולכים לפי המוסכמות במיינסטרים הישראלי. אז מה עומד בבסיס השינוי בהגדרת הזהות? תאמר נפאר הוא אחד מסמלי השינוי שעובר כיום הדור הצעיר. מבחינתו, יש היררכיה בין מספר זהויות אותן הוא נושא, שתלויות לא פעם במקום בו הוא נמצא.
תאמר נפאר: תלוי עם מי אני נמצא, באמת... פה בארץ אני אגדיר את עצמי כפלסטיני, בכל העולם אני אגדיר את עצמי פלסטיני. אבל מול ערבים ומול פלסטינים אני חושב שאני אדם לפני הכל. אבל פה פלסטיני- הגדרה פלסטינית זה כי משהו שמנסים למחוק, אז היא מדרגה. גם כשאני אומר שאני מוסלמי זה לא אך ורק דת. זה לא דת אפילו. זה לא.... זה לא שאיסלם זה לא דת. בשבילי זה לא הדתיות של זה העיד אל פיטר תעאנה. זה התרבות זה הריח.... אבל זה עניין של סטטוס, נכון ? באו נדמה את זה לסטטוס. הסטטוס פה – הנה פה זה קיים. אם אני בישראל אז הסטטוס שלי הגדול זה בנאדם, נגיד ככל. אז פה כשאני בישראל דוחפים אותי, אין לי תנאים של בני אדם אז כן חשוב לי ליצוק על המדרגות הנמוכות יותר שזה פלסטיני ...
קריינות: אותן מדרגות שתאמר מדבר עליהן, הן למעשה שלבים בפיתוח הזהות הקולקטיבית שהממסד שואף לטפח בקרב הערבים בישראל. מערבי פלסטיני, מצופה שתתקדם לערבי ישראלי, שעושה שירות לאומי ואפילו משרת בצבא. ממש כרטיס כניסה לחברה הישראלית.
ביר אל מכסור הוא כפר בדואי בצפון שתושביו מגדירים עצמם ערבים ישראלים וחלקם אף משרת בצבא. במקום כזה אין ספק שהעיסוק בזהות הוא לא משהו שמטריד את התושבים. מחמוד חוג'יראת, תושב הכפר, עבר תהליך של "פלסטיניזציה" או התפכחות כלשונו מאשליית הזהות הערבית-ישראלית. בימים אלו מחמוד מקיים מפגשים עם צעירים וצעירות מהכפר, כדי שיעברו תהליך דומה לזה שהוא עבר.
כתב: למה אף אחד לא מדבר על נושא הזהות בכפר הזה?
מחמוד חוג'יראת: דבר ראשון, אין כאן העלאת מודעות לנושא בכלל. מוכנים לקבל את הרעיון שאנחנו צריכים להיות נאמנים למדינה, גם אם הזהות שלנו לא נקבעת על ידינו, והעיקר לא להשפיע על חוקי המדינה. הנושא הזה, אף אחד לא חושב עליו. אתה לא חושב עליו. וזה מה שיש, אנחנו הולכים לפי הקיים מבלי לשנות ומבלי לחשוב על העבר שלנו ושל אבותינו. כלומר, כאן לא חושבים על זה.
תאמר נפאר: אלה שנכנסים לצבא אני לא מצליח להבין.... לא שלא מצליח להבין, אני חושב שבכל חברה ובכל קבוצה יש קבוצה חלשה. קורבן שמקרבן את עצמו מתישהו . ואני חושב שהתפקיד שלי זה להסביר לו למה חשובה הזהות.
כתב: היית מגדיר את עצמך כישראלי?
מחמוד חוג'יראת: הייתי מגדיר את עצמי ישראלי. הייתי בשולי העניין...
כתב: בגלל האווירה מסביבך?
מחמוד חוג'יראת: האווירה, מה שסביבך, הנושא לא עולה לדיון. אתה לא חושב על זה, זה נושא שאתה לא חושב עליו בכלל. מה שגרם לי להתחיל לחשוב על זה (זהות) הוא המעבר מבית הספר בכפר שאני חי ולומד בו לבית ספר מאר אליאס באעבלין.
קריינות: מבחינתו של מחמוד, העניין פשוט. כל מה שהוא הזדקק לו היה פקיחת עיניים. במקרה שלו, זה היה מעבר לבית ספר ביישוב אחר. שם הוא זכה לקבל חינוך שונה שגרם לו לגבש את זהותו כפלסטיני. מחמוד זוכר במדויק את האירוע המכונן שגרם לו לחשוב אחרת.
מחמוד חוג'יראת: המורה לערבית ביקש שאני אגיש שיר לתחרות והתחלתי לחפש שיר. מצאתי את השיר "אל-תאשירה" של הישאם אל ג'אח' (משורר מצרי), שיר מהפכה ערבי שמדבר על מצבם של הערבים, הפרדה גזענות וכל הדברים האלה. וזה היה נקודת פתיחה מבחינתי למחקר ושירה.
כתב: מה חוסם את העיסוק בזהות מלהגיע לכפר?
מחמוד חוג'יראת: הנהגת הכפר. ראש המועצה המקומית ואלה שסביבו.
קריינות: הנושא של העלאת המודעות אם כך הוא המפתח לגיבוש הזהות. וזה המסר של מחמוד לצעירים
מחמוד חוג'יראת: אחת ההגדות לאדם היא: "יצור חי בעל היסטוריה". (פונה לצעירים) קרא את ההיסטוריה שלך, ראה מה קרה לך בעבר, ותפתח אישיות ומחשבה ההולכת יד ביד עם המציאות העכשווית שלך.
סוף תמלול הכתבה: ערבי ישראלי – האמנם?
הוספת תגובה לכתבה