יום שישי   25-09-2020
תמלול הכתבה: סדר חברתי 29/4/2014

השבוע בסדר חברתי:

"ניצולים 2014" - פנים ולא מספר.

תוכנית חדשה - קליטה מאוחרת.

תיק תקשורת - ביקורת מגויסת.

מודל חדש - לסכסוך ישן.

iNakba - הזמנה להשקת אפליקציה סלולארית.

"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

ניצולים 2014, פנים ולא מספר

מגיש: יום השואה, שצוין בתחילת השבוע, הביא לאותו ריטואל שנתי מכעיס, של הכאה על חטא מצד הממשלה והתקשורת על עוניים של כ-50,000 ניצולים מתוך כ-200,000 החיים בישראל. בEתערוכה חדשה, "ניצולים 2014", שנפתחה השבוע ביפו, משורטט פרופיל הניצולים והדור השני, בכמאה פורטרטים. אמנם הממשלה החליטה להעניק לניצולים תרופות חינם ולהקציב להם מיליארד שקלים, אך מבחינתם מדובר בעוד כותרת. אז מה נשתנה יום השואה הזה?

ענת גלילי באום: מה שהשתנה בשנה האחרונה זה ההבטחות. מילים מתפזרות לאוויר, שום דבר לא התבצע, שום דבר לא נעשה.

דליה הוכברג: הם כבר מבוגרים, הם זקנים, הם לא יודעים מה הזכויות שלהם, אף אחד לא דואג לעשות את זה.

סתם לדוגמא אבי שהצטלם כאן לתערוכה הזו, לפני חודש עוד ראה, אני לא יכולה להביא אותו לתערוכה הוא כבר לא רואה, וזה בדיוק בדיוק המסר שצריך להודיע לכולם לכל אלה שנותנים את הכסף, את לא תתנו את הכסף כבר לא יהיה למי.

ענת גלילי באום: לפני שנה ממשלת גרמניה הודיעה שהיא מוסיפה, נוסף לכל הסכומים, מיליארד יורו בארבע שנים לטובת הטיפול באותם ניצולי שואה שיש להם צרכים הולכים וגדלים זה היה שנה שעברה. היום שר האוצר קורא להחלטת ממשלה להשתמש בסכום שמיועד מלכתחילה, זה אגב לא כל הסכום אני עוד פעם אשאל- איפה הכסף? זה כסף שלהם.

מגיש: ליד כל פורטרט בתערוכה מוצג משפט, שנאמר מפיהם של הניצולים, משפט המשקף את תחושתו של כל אחד מהם לנוכח המצב.

שושנה דפנה: הם הורידו לנו בחדר מיוחד את השערות. נשארנו ערומות וערומים כולם, כאילו לא נחשבנו לבני אדם.

ענת גלילי באום: בשנות השישים בתחילת הדרך, היה מובן שצריך לבנות את הבית גם לאותם ניצולי שואה שהגיעו.

שושנה דפנה: הם קיבלו את הכסף שלנו, אז בזמנו, עוד בזמן מלחמת השחרור, זה היה כסף שלנו, הם קנו מהכסף שלנו נשק, היו צריכים לתת לנו אבל אנחנו ויתרנו.

ענת גלילי באום: היום המדינה כבר לא זקוקה לכספים האלה, היום המדינה כבר עומדת על שלה, ניצולי השואה כבר לא כל כך יכולים לעבוד, לחלקם אין פנסיות, חלקם חולים, והמדינה ממשיכה להתנהל כמו שהיא התנהלה בעבר, על כל תוספת כזאת עושים רוח וצלצולים, כשהכספים יושבים עשרות שנים במשרדי האוצר. זה עוול של עשרות שנים לא מהיום.

מגיש: כאמור, התערוכה מוצגת במרכז עמיעד ביפו, והיא תנעל בשבת בערב, 3 במאי.

אין קליטה

מגיש: מסקר שפורסם בתחילת השנה עולה כי רוב הציבור סבור כי הגזענות בחברה מופנית בעיקר כלפי יוצאי אתיופיה. בפני הקהילה, שמופלת במישורים רבים, מציבה הממשלה תוכנית חדשה, שאמורה לתת מענה לכשל החברתי המתקתק. על כך בכתבה המרכזית.

כתב: תגידו לא משעמם לכם אחה"צ?

-משעמם, אין מה לעשות.

קריינות: 30 שנה לאחר שהועלו לכאן, יוצאי אתיופיה לא מצליחים להדביק את הפער ונותרים הרחק מאחור באיכות שילובם: בצבא, בתעסוקה, ברמת החיים ובשילובם בעמדות מפתח בחברה. אלפים עדיין גרים בעשרה מרכזי קליטה.

אילן אבבה: בשעות הערב אין פה בכלל פעילויות, יש פה יותר אלכוהול, יותר חבר'ה שנכנסים לדיכאון ומסביבות שעה שש כבר המשטרה מתחילה לעבוד פה רק.

אין פה בנקים, אין פה תחבורה כמו שצריך לכל מני מקומות.

אם תסתכל עלי או על בחור אריתראי או על עובד זר או מה שלא תרצה אנחנו שווים להם, לנו אין זכויות כאן, אנחנו צריכים לדרוש את הזכויות האלה.

קריינות: בעקבות דוח מבקר המדינה בנושא, במשרד העלייה והקליטה שולפים בימים אלו שפן חדש - "דרך חדשה" - תכנית בין משרדית לגיבוש מדיניות קליטת יוצאי אתיופיה בשיתוף הציבור. אין פלא שנציגי הקהילה, למודי תכניות שנותרו על הנייר, לא ממהרים להתלהב.

יאסו זללו: זה אותה תכנית, אין שום שינוי, אנחנו לא מאמינים בהדברות הזאת שיש מול משרד הקליטה, זה לא אמור להיות ככה, התכנית הזאת היא תכנית המונית, בשביל לכסתח.

והנה ראינו שיש 11 משרדים מעורבים בנושא- 11 משרדים!

עו"ד עודד פורר: אני לא אבוא להגן על המצב ולהגיד שהמצב הוא נפלא, כי אם המצב היה נפלא אז לא היינו מביאים החלטת ממשלה לגיבוש מדיניות לשילובם של יוצאי אתיופיה

אנחנו לא ניתן לזה להתמוסס כי ממשלת ישראל לא תיתן לזה להתמוסס אבל יש לנו הזדמנות מיוחדת של יצירת אמון מחודש עם יוצאי אתיופיה.

ח"כ פנינה תמנו שטה: אני הולכת להכניס כוח גדול של בני הקהילה, שהם יהיו המובילים בתוך השולחנות האלה ואף תכנית לא תגובש מבלי שהקהילה רוצה אותה.

קריינות: כאשר המדינה מפקירה את יוצאי אתיופיה, ומפריטה את הטיפול בהם לעמותות וכאשר הן לא עומדות במשימה, אותן העמותת הופכות יעד להאשמות.

יאסו זללו: אנחנו הפכנו מספקי ג'ובים ומספקי משרות ופשוט מממנים קרוב ל- 300 עמותות. יש פה תעשייה שלמה, תעשיית רווחה.

בעצם כל יוצאי אתיופיה שייכים לרווחה, זה משהו לא נורמלי, זה משהו שמדינת ישראל צריכה לתת עליו את הדעת.

סופה לנדבר: כן, לפעמים צריכים להגיד גם תודה רבה. אני כעולה שהייתי עולה חדשה, אני אומר היום למדינת ישראל "תודה רבה".

קריינות: דבריה של שרת העלייה והקליטה הציתו שערורייה זוטא, שבינתיים שחכה. אין פלא כי כל התכניות הממשלתיות ירדו לטמיון ונכשלו במטרתן לקדם את הקהילה האתיופית, אם אפילו חוק ייצוג הולם שתוקן כדי להעלות את ייצוג יוצאי אתיופיה בשירות הציבורי, אינו נאכף על ידי הרשויות ומשרדי הממשלה עצמם - אפילו במשרד העלייה והקליטה עצמו ישנם רק, שימו לב- שלושה יוצאי אתיופיה בלבד במטה הראשי ובמחוזות!

ח"כ פנינה תמנו שטה: זה לא רק משרד הקליטה, וזה כל משרד אחר, ואני אומרת לך שזה קיים כמעט במשרד הביטחון, וזה קיים כמעט במשרד החינוך וזה קיים במשרד הקליטה וזה קיים בכל המשרדים.

כתב: אם אנחנו מסתכלים על מצבת כח האדם במשרד הקליטה, אני הסתכלתי וספרתי שני יוצאי אתיופיה..

עו"ד עודד פורר: לא, לא, אז לא הסתכלת טוב,

כתב: אז בא תגיד.

עו"ד עודד פורר: אני לא יכול להגיד לך את המספרים במדויק כי הם לא לפני, אבל אני יכול להגיד לך שיש לנו יוצאי אתיופיה בתפקידים בכירים.

כתב: אגב, יש יועץ לשרה לענייני יוצאי אתיופיה?

עו"ד עודד פורר: יש אצלנו במשרד אגף יוצאי אתיופיה עם מנהל אגף בכיר שתחתיו יש מספר עובדים, חלק מהעניין שלו זה לייעץ גם לשרה וגם למנכ"ל.

קריינות: דוגמא נוספת היא עיריית תל אביב המעסיקה אלפי עובדים. אמנם לראש העיריה מונתה לאחרונה סגנית מקרב הקהילה האתיופית - מן הסתם לתחום הרווחה, אך זה עדיין לא עזר ליישומו של חוק ייצוג הולם בעירייה כך שלא ניתן למצוא יוצאי אתיופיה בדרגי הניהול והפקידות.

יאסו זללו: יש אנשים מוכשרים מקרב העדה, המון משכילים שלא מקבלים במה, לא מקבלים את תעסוקה, ולכאורה יש חוק ייצוג הולם, שחוקק בכנסת ישראל בשנת 2008 , אבל אף עירייה ואף רשות ממשלתית לא מיישמת את החוק הזה, זה בזיון למדינת ישראל.

שיר ראפ: "עוד מיסים עוד עוד חובות.

למי אכפת? למי אכפת?

עוד קיצוץ עוד עוד גזרות.

למי אכפת? למי אכפת?"

קריינות: ניסיונות המחאה ויציאה להפגנות - גם הם לא הועילו לשינוי מדיניות הממסד ביחס לאתיופים.

מלקם מקונן: רוב הצעירים הלכו להפגנה בירושלים, פשוט לא שמו עליהם וכבר השוטרים כבר לא היה להם נעים אמרו להם- 'באמת כבר תלכו, אף אחד לא בא', אז זה מראה לך עד כמה באמת המדינה לא אכפת לה.

החלום שלי? אני אגיד לך ככה, לא להתבייש. אני הולך למקומות ואני מרגיש שאני לא שייך.

אני הלכתי ללימודים, שפרתי את כל הבגרויות שלי. וכשסיימתי עם זה הבנתי, זה עצוב שאני אומר את זה, הבנתי שאין לי לאן להתקדם.

יאסו זללו: מה שיהיה פה זה יהיה סיבוב נוסף לפנתרים השחורים, זה מה שיהיה, אבל הפעם הפנתרים השחורים האלה הם באמת באמת שחורים.

מגיש: בהחלט נורת אזהרה. למרות שהתקציבים ישנם, איכשהו המנגנון סופג חלק ניכר מהם. המשאבים לא ממוצים והבעיות החברתיות נשארות ללא פתרון. אפליה ממסדית או חלם? כנראה גם וגם.

תיק בלי ביקורת

מגיש: תוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת" מתוארת באתר של "החינוכית" כמי שמתפקדת בתור כלב השמירה של הדמוקרטיה ובודקת בזכוכית מגדלת את זירת התקשורת בישראל. האמנם? בשבוע החולף עסקו בתוכנית בפרשת מעצרו של העיתונאי מג'ד כיאל, מעצר שעורר הדים דווקא בגלל צו איסור הפרסום השנוי במחלוקת, שהוטל על הפרשה. כיאל, עיתונאי, תושב חיפה, יצא בגלוי ללבנון לכנס חגיגי בעיתון בו הוא כותב. עם חזרתו לישראל נעצר ע"י השלטונות בטענה כי ביקר במדינת אויב. כיאל שהה בצינוק מספר ימים ונאסר עליו להפגש עם עורך דין.

בתיק תקשורת בחרו לטפל בעניין בדרך הממלכתית:

ניב רסקין: על פי גורמי הביטחון הוא יצא למדינת אויב ללא אישור, ואף נחקר האם קיים שם מגע עם סוכן זר.

כעת הוא אף צפוי לעמוד למשפט. אתנו באולפן מג'ד כיאל והעיתונאי משה שלונסקי, שלום ברוכים הבאים.

מגיש: לאחר פרק החקירה על ידי המנחה ניב רסקין בה נדרש כיאל, שוב, לנמק מדוע יצא למדינת אויב, מפנה רסקין שאלה לעיתונאי משה שלונסקי לגבי הדמוקרטיה המתגוננת.

ניב רסקין: מה דעתך על מה שקרה למג'ד כיאל? בעייתי או שזכותה של הדמוקרטיה לנהוג כך?

משה שלונסקי: זה זכותה של הדמוקרטיה לנהוג כך וזה גם בעייתי.

אני לא יודע אם זה מותר בתוך החוק, אם זה תחת צו מעצר מנהלי להחזיק אותו 4-5 ימים או כמה ימים שהחזיקו אותו, אני לא משתגע מזה אבל זה בעיני לא נחשב משולל הגיון.

מגיש: אם הייתה ציפייה כי הדיון יגיע מתישהו לביקורת על התקשורת כמתבקש ממהות התוכנית, התבדנו. החקירה וההאשמה של כיאל המשיכו:

ניב רסקין: אז אולי היית צריך לקחת באמת את זה בחשבון ולדעת שברגע שאתה יוצא למדינה שמגודרת בחוק כמדינת אויב בדרך כזו או אחרת, זה הדין.

מגיש: כולל הניסיונות להסביר לו את החוק:

ניב רסקין: על פי חוק כאן בעבירות ביטחוניות מותר לשלול פגישה עם עורך דין.

מגיש: הניסיון להגיע לביקורת עצמית, על התקשורת נגדע באיבו:

ניב רסקין: עיתונאים כמו איתי אנגל ובועז ביסמוט ורון בן ישי, ואנשים כאלה שנסעו למדינות אויב...

משה שלונסקי: יש הבדל, יש אפליה בין יהודים לערבים במדינת ישראל.

ניב רסקין: מוצדקת בעינך בעניין הזה?

מגיש: אולי, אין מה לצפות יותר מידי מתוכנית שמזמינה אליה לדיון כזה, את מי שברקורד העיתונאי שלו - 8 שנות עיתונות צבאית ו 7 שנות פיקוד על גלי צה"ל. כי מיליטריזם וביקורת תקשורת אולי לא הולכים טוב ביחד.

סולידאריות בשוליים

מגיש: תנועות וארגונים רבים בAחברה האזרחית, מנסים לקדם תוכניות משותפות ליהודים ולפלסטינים אזרחי ישראל, במטרה לסיים את הסכסוך ולקדם צדק ושוויון. אולם, קהילות מוחלשות הן על פי רוב לא קהל יעד של תכניות אלה. השבוע, התקיים יום עיון בו הוצג מודל חדש לשותפות, שבבסיסו האמונה כי שינוי חברתי משמעותי, שמערער על הסדר הקיים, יכול וצריך לצמוח משולי החברה. ההנחה היא, כי דווקא שם יכולים להיווצר חיבורים אמיצים ומאבקים משותפים. הנה קולות מיום העיון.

מרים דרמוני שרביט: השימוש למשל במילה קולוניאליזם בנוגע לציונות, הוא משהו שיגרום לרוב הציבור היהודי בישראל, לסתום את האוזניים שלו לחלוטין. ואולי תגידו שזו האמת שלכם ומבחינת שני הארגונים (סדאקה-רעות והמהפך) הציונות היא קולוניאליזם ולכן אי אפשר פה לטאטא מתחת לשטיח. אני חושבת שאם זה סותם את האוזניים וסותם את הלב זה לא יעיל לנו, אנחנו ככה לא נקדם חברה משותפת.

יעל ברדה: את לא מדברת על חבר'ה מרעננה ורמת השרון, זה לא החבר'ה של רחביה, אין להם בעיה לשמוע את המילה קולוניאליזם. תכלס גם הרבה פעמים יש התמודדות ממש חד משמעית עם הסיפור הזה, והרבה פעמים הבנה שאומרת, "רגע אבל נלחמנו, נלחמנו, ניצחנו, היינו חייבים להילחם על שלנו, זה המצב ואין אופציה אחרת" זאת אומרת מה שנקרא "ערבים מבינים רק כוח". ומתוך הנקודה של לדבר משם, אז את יכולה לדבר עם היומיום ועל הפרקטיקות של היומיום ולא צריך לפחד בכלל לדבר על המציאות ואיך שהיא נתפסת מבחינת הציבור הפלסטיני. ואני חושבת שגם ממקום מוסרי שמדברים על שוויון צריך לדבר את האמת. גם הקהילות האלה משקרים להן המון שנים, כאילו זה חלק מהעבודה של הממסד כל הזמן משקרים להם משקרים להם שהפלסטינים לקחו להם את העבודה, משקרים להם שמייצרים את הגבולות בשביל הביטחון. כל הזמן יש שקר בתוך שקר בתוך שקר, שמשפיע על החיים שלהם ומדרדר את מצבם בצורה קיצונית, ופתאום כשבאים ומדברים ואומרים "אוקי, זאת התפיסה שלי", זה לא רק עניין של לקבל נרטיבים, זה לא רק עניין של אמפתיה, זה עניין של לפתוח את העיניים ולגלות "רגע המדינה הזאת שאני האמנתי בה, הממשלות האלה שאנחנו האמנו בהן שיקרנו לנו פגענו בנו". וזה גילוי שיש בו המון כאב אבל המון המון עצומה.

מגיש: תיעוד מלא של יום העיון יועלה בימים הקרובים לאתר הטלוויזיה החברתית.

iNakba

מגיש: ולקראת יום העצמאות - הנה אפליקציה שלא תשמעו עליה במדורי הגדג'טים.

iNakba - היא אפליקציה סלולרית תלת-לשונית חדשה, המבוססת על Google Maps. האפליקציה מאפשרת למשתמשים בה לאתר את היישובים הפלסטינים שנהרסו בנכבה מאז 1948, ללמוד על אודותיהם ואף לצפות בתמונות וקטעי ווידיאו. האפליקציה מאפשרת העלאת עדויות ותמונות מהיישובים ההרוסים. אירוע ההשקה יתקיים בערב יום העצמאות הישראלי, יום שני, 5 במאי בשעה שמונה בערב במשרדי עמותת זוכרות. בין הדוברים באירוע: פרופ' אילן, פרופ' אורן יפתחאל, פרופ' יוסף ג'בארין, פרופ' סלמן אבו סיטה ואורי זקהיים.

האפליקציה תהיה זמינה ב App Store לאחר ההשקה.

עד כאן סדר חברתי להפעם, נתראה במהדורה הבאה.

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 29/4/2014

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס