תמלול הכתבה: אוקטובר 2000 (וחמש עשרה?)

הנא עמורי: אפשר להעמיד פנים שאנחנו אזרחים מן השורה עד ש...

סמי אבו שחאדה: במדינת ישראל מבחינה רשמית למיעוט הערבי-הפלסטיני אין זהות

לאומית.

ראג'אא נאטור: אנחנו מדברים על כיבוש, על אפליה, על הדרה, על השתקה.

פאטמה חלווה: וכל מחאה מהרחוב הפלסטיני מתקבלת באלימות ואפילו ברצח.

סמי אבו שחאדה: אוקטובר 2000 הייתה החלטה של ההנהגה הפלסטינית ללכת לאינתיפאדה שניה. עכשיו אנחנו רואים החלטות של אנשים באופן אינדיווידואלי שהמדיניות של ממשלת נתניהו והממשלות שהיו לפניה הביאו את האנשים לייאוש מלא ויש כל מיני פעולות פרטניות של בן אדם פה בן אדם שם.

הנא עמורי: אוקטובר 2000 חידד את ההבנה שלנו שאנחנו חלק מאותו עם וגם אחרי זה התחיל כל השימוש בכלל במילה "פלסטינים" כדי לתאר את הזהות שלנו. גם היום חלק מההפגנות הן בהזדהות עם מה שקורה בירושלים ובגדה ובכלל מדובר בסוגיה פלסטינית כללית.

פאטמה חלווה: מה שנשאר דומה ממאורעות 2000 זה הדיכוי של השלטון, דיכוי של הממשלות, מאז 2000 ועד עכשיו. מה שנשאר דומה זה אי השוויון שהתחיל גם לפני 2000 והמשיך עד ימינו.

הנא עמורי: ממשלת ישראל  מנסה לתאר את האירועים האחרונים כאילו הם התחילו עכשיו וכאילו הם קשורים רק לאל אקצה ואני חושבת שבמקום הזה גם ההנהגה הפלסטינית עשתה טעות שהיא חיזקה את הקו הזה.

ראג'אא נאטור: בעיני הר הבית-אל אקצה לא בסכנה. אני חושבת שבקעת הירדן בסכנה, אני חושבת שהכפרים הבלתי מוכרים בנגב בסכנה, אני חושבת שסוסיא בסכנה ולא אל אקצה ואני אומרת את זה בצורה הכי בוטה שיש, והסוגיה היא לא הר הבית ולא ירושלים ואני יודעת שזה מקום קדוש והוא מאוד רגיש והוא מאוד נפיץ בעיני מוסלמים רבים ובעיני פלסטינים רבים כי הוא פשוט מנקז אליו את כל המתחים אבל הוא לא האישיו. מבחינתי הקונפליקט הישראלי- פלסטיני כיום הוא לא דתי וגם אף פעם לא היה דתי.

הנא עמורי: רוב הצעירים שיוצאים לבצע את הפעולות הרצחניות ביהודים זה צעירים ממזרח ירושלים שחיים בייאוש מוחלט ולייאוש הזה יש גורמים והיסטוריה ומחזקים אותו כל הזמן ומבחינתם מוות וחיים זה אותו דבר.

ראג'אא נאטור: זה שילד בן 13-14 יוצא להפגנה ומיידה אבנים או רודף אחרי ילד יהודי בן 12-13 ודוקר אותו זה אומר שילד פלסטיני בן 12 בעצם קם בבוקר ואין לו מה להפסיד שזה הדבר הכי מסוכן.

הנא עמורי: היחס של המדינה כלפי הפלסטינים או כלפי הפלסטינים אזרחי המדינה הוא יחס כלפי אויבים, אנחנו לא נחשבים אזרחים מן השורה. אפשר להעמיד פנים שאנחנו אזרחים מן   השורה עד שיש איזשהי נקודת שיא בסכסוך הלאומי שקיים כאן ואז מיד אנחנו חוזרים לקטגוריה של אויבים.

פאטמה חלווה: כל הזמן מדברים על חברי כנסת ערבים שמסיתים את הרחוב הפלסטיני, הרחוב הפלסטיני במדינת ישראל. ואף אחד לא מדבר על ההסתה של, אנחנו נתחיל מראש הממשלה ועד אחרון החכ"ים בכנסת, איך מסיתים את הרחוב הישראלי, הרחוב היהודי, נגד הפלסטינים בתוך מדינת ישראל.

הנא עמורי: סוג של הכריזו עונת ציד על הפלסטינים. שרים בממשלה וראשי ערים ואנשים מהמשטרה הורו ליהודים או הרשו ליהודים לצוד אותנו מתי שבא להם איך שבא להם. וההנהגה שלנו לא יודעת מה להגיד על זה, היא אומרת את הדברים הרגילים.

סמי אבו שחאדה: הפתרון הפוליטי שאנחנו צריכים לשאוף אליו צריך גם לראות כיצד זה פותר את הבעיה של היהודים שנמצאים פה בארץ. הפתרון צריך כולל לכולם, שוויוני ודמוקרטי לכולם. לא רק לערבים הפלסטינים שנמצאים פה כאוכלוסייה הילידית בפתרון גם צריכים לקחת בחשבון את היהודים שנמצאים פה.

סוף תמלול הכתבה: אוקטובר 2000 (וחמש עשרה?)

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס