יום שני   14-10-2019
תמלול הכתבה: הדרוזים – פרק 2: הפקעת האדמות

מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
במהלך חודש אוגוסט קיים העיתונאי בן כספית ראיון ברדיו FM103 בנושא תנועת הסרבנות הדרוזית עם אחת הפעילות בתנועה - הדייה כאיוף. מהחשש שהנושא טעון, ציין בן כספית בפתיחת דבריו, ואני מצוטט: "אנחנו נקיים דיון נקי ומתורבת בנושא זה". לאחר 10 דקות של שיחה בינו לכאיוף ולדוברים נוספים סיים בן כספית את הריאיון בזלזול ואמר: "אז אולי נשלח אותך לגיהנום".
מעבר לכישלון בהשגת היעד שהציב לעצמו בן כספית לקיים דיון נקי ומתורבת, נשאלת השאלה מה אנחנו כחברה יודעים על הדרוזים ועל מאבקם רב השנים על זהותם ועל זכויותיהם. כל ילד שלמד כמה ימים בבית הספר, ידע לספר כי הדרוזים נאמנים לישראל וקשורים בברית דמים עם המדינה. האומנם? בסדרה בת ארבע כתבות אותן נעלה מידי שבוע, נרצה להאיר באור אחר את מה שאנחנו מספרים לעצמנו על הדרוזים בישראל.
"הפקעת האדמות" - הפרק השני.

למדו אותי שאני דרוזית ישראלית. אוקי, אבל אני מדברת בערבית זו שפת האם שלי, זו התרבות שלי.
אני הפלסטיני, בה' הידיעה.
הדרוזים, בלאום שלהם, הם פלסטינים.
זה התחיל בבית, אבל אנחנו עכשיו לא ממש מדברים על זה.
אין סתירה בין היותך דרוזי להיותך ערבי.
קריינות: זהו סיפור על אהבה, בגידה, אדמה ודם. סיפורו של מסע בעקבות הנרטיב הדרוזי שכולנו כל כך אוהבים לדקלם על הקשר המיוחד בינם לבין המדינה. מסע אל ארץ מסוכסכת ופגישה עם מציאות קשה וטורדת שאין בה זכר לברית דמים או שותפות גורל.
ההתנגדות לחוק גיוס החובה לעדה הדרוזית והסרבנות לשרת בצבא, אינם כך מסתבר דבר חדש. בל יכולתי להתרשם שהמשקע הולך ומצטבר לאורך השנים של חיים משותפים כאן, רק מעצים את התופעה.
ע'אלב סייף: בצבא, אז ב1970, כשהיינו בטירונות ושעזר וייצמן הצהיר שפתרון בעיית הערבים בארץ, ניתן לעשות על ידי טרנספר. והיינו במצב בתוך אוהלים, בתוך הבוץ ואז הביאו לנו את קטע העיתונות הזה ועשינו מרד, ולא רצינו לשרת. אני הובלתי את המאבק הזה, רצו לשפוט אותי ל-7 שנים, אחר כך אמרו אנחנו נוריד לך ל-3, אחר כך הכניסו אותי לכלא ל-42 יום.
אמל נסר אלדין: אנחנו לא מרגישים ולא מאמינים שאנחנו אזרחים סוג ב', אנחנו ממש חלק בלתי נפרד מהמדינה, מהצבא ומכל מערכת החיים במדינה.
מוניר מאדי: המציאות תופחת על הפנים של הצעירים שלנו אחרי שהם פושים את המדים. הם מגיעים ליישובים ולכפרים, ושם באמת, איך אומרים, מקבלים את הבומבה שלהם.
ע'אלב סייף: זאת לא אפליה רגילה, זאת אפליה מיוחדת. למה מיוחדת? נגד כל הערבים יש אפליה, אבל נגד הדרוזים, בגלל שהם בכיס הקטן, האפליה יותר חזקה.
נימר נימר: זה לא ברק אובמה ולא ברק ברח, אתה מכיר? ברק ברח, אה? מאיפה ברח?
כתב: תכף אני אברח.
נימר נימר: לא חס וחלילה אני מתכוון לברק ההוא, לאהוד, שלא אהוד. קיבל 95% מקולות הבוחרים הערביים בבחירות לראשות הממשלה, אחרי זה התעלם לחלוטין, מחק אותנו ולא ראה אותנו. כשאני שירתתי בזמנו בצה"ל, בשנת 60' כן? קרן קיימת לישראל הפקיעה לי את האדמה שלי.
נאיף סלים סויד: הם לוקחים חיילים ולוקחים את האדמה שלהם. הם אומרים, כמה שנים לא עבדתם באדמה הזאת.
ע'אלב סייף: אם תיקח את נושא האדמות, הופקעו מהמגזר הערבי כ-80% מסך כל האדמות של המגזר. מהדרוזים 83.5%.
נימר נימר: על האדמות שלנו, שנאסר עלינו להיכנס אליהן פה בגבול הצפון, כעבור שנים הקימו מצפה בשם מתת ולמרבית האירוניה, מתת, כאילו אנחנו נתנו את זה מתנה לשכנים החדשים שבאו מהמרכז הרגוע. אסור לי לעבד את האדמה שלי על הגבול, בטענה שזהו אזור גבול, בד בבד מביאים מתיישב מהמרכז, יושב לי על האדמה שלי ושומר על בטחון ישראל.
ע'אלב סייף: הממסד כנראה לא תופס את עוצמת הכאב ובמקום לסגור אפליה, הוא מוסיף עוד יותר אפליה על אפליה.
קריינות: לא רק האדמת הופקעו מהכפרים הדרוזים אלא גם שטח השיפוט, כך יוצא שהארנונה השמנה מאיזור התעשייה המתפתח של תפן, עוזר לשגשוגה של כפר ורדים ולא להישרדותם של ינוח-ג'את והכפרים הסמוכים.
ע'אלב סייף: הפקיעו את האזור הזה, על ידי לחצים וכל מיני תככים על מנת לרצות את האיש הכי עשיר במדינה, סטף ורטהיימר. מה המשמעות של הדבר הנורא הזה? פשוט מאוד, לוקחים מהכי עניים, הדרוזים הדפוקים ונותנים להכי עשירים בארץ.
אמל נסר אלדין: זוהי החלטת ממשלה, החלטת כנסת וגם ממשלה, להשוות את דליה לדוגמה, ליוקנעם, להשוות את עוספיא לנשר ולהשוות את ירכא לנהריה. וככה התקבלה החלטה ולצערי הרב לא עושים את זה. אני מאוד מצטער שמקבלי ההחלטות חושבים שמספיק לתת לדרוזים כבוד ולהגיד להם את חברים ואתם ידידים. יש הרבה דרוזים שאין להם התרי בניה, באים לבית המשפט ובית המשפט נותן 200 אלף שקל קנס לאבא שכול או אמא שכולה.
ע'אלב סייף: במקום לסייע בדיור, הן באדמה, הן במשכנתא והן בתמיכה, מצרים, מערימים קשיים ובסוף תוקעים להם קנסות כאלה. הדבר הזה יביא לאש, אש שתאכל את כולם.
קריינות: ב-1956 התגייס המחזור הראשון של בני העדה הדרוזית תחת חוק גיוס חובה. תתנו תקבלו אמרו להם אז, מסתבר שבמדינתנו הדמוקרטית, בני עדה מסוימת צריכים לתת כדי לקבל את המובן מאליו לבני העדה השלטת. והדרוזים נתנו, נתנו את היקר מכל, הזהות, הבנים ואת האדמה. ומה הם קיבלו?

סוף תמלול הכתבה: הדרוזים – פרק 2: הפקעת האדמות

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית