רוזאן גבן מבאר שבע

תמלול הכתבה: רוזאן גבן מבאר שבע

קוראים לי גבן רוזאן, אני אחות מוסמכת. עובדת במיון סורוקה, גרה בבאר שבע, במקור מהצפון.
אני מרוצה מהעבודה במיון, אני אוהבת את הדינמיקה במיון. לזוז כל הזמן, ללמוד, לעזור לאנשים, לעמוד במצבי לחץ, להסתדר עם העומס. כל זה, זה משהו שאני רוצה לעשות ולהצליח בזה. וכן, אני מצליחה.
בזמן  עומס אתה מרגיש את החוסר, שאתה צריך עוד כוח, אתה צריך עוד גיוס, עוד סיוע שיהיה לך במשמרת. שיהיה לך מסביב, שיעזור לך לעשות כמה דברים, להספיק לעשות את הכל, לכסות את הכל, לדאוג לזה ולזה ולזה. זה לא קל, עבודה כאח גם במיון זה לא קל בכלל. במצבי עומס אתה חייב שיהיה לך עוד אנשים מסביב שיתמכו. שיעזרו לספק, פשוט לספק את כל הצרכים של המטופלים מסביב.
לעבוד במקום שהוא כל כך דינמי, במיוחד במיון סורוקה, ולהיתקל בכל כך הרבה אנשים, מגוון שונה של אנשים, מגוון רחב של אנשים מכל המקומות, מכל המגזרים. זה כן, זה מקום שיכול להיות שיש בו גזענות. בעצם העובדה שאני אחות ואני פה, התפקיד שלי לטפל באנשים, לדאוג לרווחתם, לדאוג לטיפול בהם. אז גזענות לא ממש מהסדר שלי בטיפול, אז אני לא כל כך שמה לב לזה.
קודם כל כשאני יוצאת מהמיון, במיוחד אם זה היה משמרת שהיא משמרת כאילו קשה מאוד ועבדנו קשה במיון, אני יוצאת מהדלת של המיון, אני זורקת הכל אחורה, אני עוזבת הכל. לשבת בבית, לנוח, לנשום, לעשות דברים שאני אוהבת, להסתכל בטלוויזיה, לצאת לבלות. יום למחרת אני חוזרת למיון חדשה, רעננה, יש לי כוח לעבוד במיון, יש לי כוח לקבל אנשים. יש לי סבלנות אליהם. זהו, הכל מחדש.

סוף תמלול הכתבה: רוזאן גבן מבאר שבע