יום חמישי   22-08-2019
תמלול הכתבה: בין קדום לקדומים

תושבת קדומים: בשנת 76, 77, 78, היו לנו יחסים טובים מאוד עם השכנים שלנו כאן מסביב. אנחנו, עם הילדים הקטנים שלנו היינו נוסעים לשכם, לקסבה. מושיבים אותם אצל הספר עם "אהלן וסהלן", עם טפיחה על השכם, לפעמים אפילו חיבוק. משאירים את הילדים לבד אצל הספר, והולכים לעשות קניות בקסבה. הם כמובן היו גם אצלנו אורחים קבועים ובנו לנו את הבתים שלנו כאן.
דידה מנקין: אני בעבר הייתי יושב ראש ועדת ביטחון של קדומים ואני יכול להגיד לך שבגללי הכביש הזה סגור. אני פניתי בעבר בזמן האינתיפאדה לאלוף הפיקוד דרך ההגמ"ר פה. זה היה מצב לא הגיוני שערבים, בזמן האינתיפאדה, עוברים בתוך קדומים. יכולים להתפוצץ פה לפוצץ לנו אוטובוסים בתוך היישוב. אז הם דאגו לסגור את הכביש הזה, הצבא. אבל הם עשו לדעתי טעות ולא נתנו ישר פתרון חלופי לזה, לעשות להם כביש עוקף באיזה מקום.
תושבת קדומים: אבל מי שלימד את הערבים בסביבה והעכיר את היחסים וגרם למצב שאנחנו בו נמצאים היום זה השמאל הישראלי, שבאו הנה והיו מפגינים נגד ההתנחלויות והכניסו לערבים לראש את הרעיון שאנחנו מיותרים פה ושאפשר גם אחרת.
דידה מנקין: לפני ארבע שנים התחילו פה ביחד עם כל מיני שמאלנים שמגיעים לגזרה, ואנרכיסטים עשו את ההפגנות ומתישים פה את הצבא כל יום שישי. סתם חבל על הזמן. אולי לא מאוחר מדי ופשוט צריך לפתוח להם כביש חלופי, שיהיה להם מקום אחר לצאת, שלא ירגישו שדפקנו אותם. אם רק יפתחו את הכביש ויתנו להם לחזור ולהשתמש בו, הם יפסיקו לעשות הפגנות.
יהושע: מן הסתם. כן -מן הסתם לא יעשו הפגנות. כן -בימי שישי. כן -לא תהיה סיבה. נכון. -מבחינה בטיחותית, ביטחונית זה יכול להיות אסון.
לייבלה פרידמן: קשה להם להגיע להם לעבודה. אני מצר את צערם, גם לי קשה להגיע לעבודה. גם אני נוסע רחוק, גם אני צריך לעבור פקקים, גם אני צריך לעשות עיקופים. חבל נורא, חבל על כל העניין. אם הם לא היו פראי אדם כאלה אז היינו חיים איתם בנחת ונוסעים איפה שרוצים.
תושב קדומים: אני חושב שהם מקדשים את המוות. אנחנו מקדשים את החיים. אני חושב שפה הכל מתחיל ונגמר. ברגע שהם יותר חשוב להם שאנחנו נמות או שאנחנו לא נהיה פה מאשר שהילדים שלהם יגדלו אז אני לא חושב שיש פה פער שניתן לגישור.
לייבלה פרידמן: אם הרשות הפלסטינית, במקום לקנות גרזנים, סכינים, כל מיני דברים אחרים, הייתה קונה אמבולנס ומחזיקה שם בכפר אז אבא שלו, סבא שלו לא היה סובל כל כך. היו נותנים לו טיפול ואז לוקחים אותו אחר כך לאן שצריך.
דידה מנקין: כל ההמצאה הזאת שהייתה של המדינה הפלסטינאית זה הכל המצאה. שחוסיין היה פה לפני 67, אף אחד לא דיבר על אדמה פלסטינאית, מי דיבר על זה? אבל אחרי שאנחנו חזרנו לאדמות שלנו, אדמות ארץ ישראל, פתאום זה נהיה מדינה פלסטינאית. מי המציא בכלל את המושג הזה?
תושבת קדומים: אם לא היה הטרור הזה, כנראה שלא היו מחסומים, ולא היו דרכים עוקפות והכל היה יותר טוב. והיינו חיים גם יהודי ם וגם ערבים הרבה יותר טוב. מי אשם בכל המחסומים וכל העיקופים האלה? אנחנו טרוריסטים? הטרור הוא אשם בכל.
תושב קדומים: וכן, צריך לעשות הפרדה. בדיוק כמו שהילדים שלי רבים בבית ובאיזה שהיא סיטואציה, כשהמצב יחמיר, אני אפריד ביניהם. וכשיהיה אפשר, בשנייה הראשונה שיהיה אפשר חזרה לחברי ביניהם אני אחבר. כאילו, אני באמת פונה: בואו נפסיק את הסכסוך הזה. בואו נחזור, נחזיר את הגלגל למה שהוא היה.

סוף תמלול הכתבה: בין קדום לקדומים
 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו תגובה אחת באתר

  1. דבורקה אורג 23 ביוני, 2018  בשעה 15:20

    תועבה!!
    כמה אטימות, התנשאות, התחסדות ורמייה עצמית.
    ומי אשם? הטרור שכשלקחו את הילדים להסתפר אצל הספר הפלסטיני לא היה קיים,
    השמאל שרק בגללו נודע לפלסטינים שהם נכבשים ונרדפים,
    הפלסטינים החצופים שהעזו להתפקח ורוצים לשמור על אדמתם ולנסוע בכביש שלהם לענייניהם

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית