עודנא פרק 2 – אללג'ון

תמלול הכתבה: עודנא פרק 2 – אללג'ון

אני זוכר את הבתים איך היו את המסלולים הקטנים.
רצינו לחזור אז הרסו את הכפר.
זה חלק ממני זה משהו שאני גדלתי איתו.
אני מכיר כמעט כל שביל פה כל אבן.
פה זה אחד מהמדרגות שזה ברור שזה המדרגות.
זה אני אוהב את המקום הזה, אני לא נפרד ממנו גם בעוד 100 שנה.
קריינות: הם נפגשים כבר שלוש שנים, מדמיינים ומתכננים את השיבה לכפריהם שנמחקו. הם צעירות וצעירים פלסטינים אזרחי המדינה. השיבה מזכות למימוש.

קריינות: עומר מחאמיד עובד על סרט המתעד את סיפור הגירוש של סבו מהכפר אל-לג'ון ב-48'
עומר מחאמיד: אני רוצה שתספר לי איך הייתה לג'ון לפני שגרשו אתכם.
מחמוד מחאמיד: החיים בלג'ון היו חיים על הכיפאק, חיים טובים. ואנשים היו אוהבים אחת את השני. היו גם כן באים אצלנו יהודים. אין הבדל בין יהודי או ערבי.
עומר מחאמיד: מה הייתם עובדים?
מחמוד מחאמיד: אנחנו עבדנו בפאלחה.
עומר מחאמיד: כן, חקלאות...
מחמוד מחאמיד: חקלאות, עבדנו גם מישהו היה לו כבשים מישהו היה לו פרות... זה חיים, חיים בשפע. לא היה חסר כלום.
קריינות: הכפר אללג'ון שכן על גבעה בקצה הדרום מערבי של עמק יזרעאל ומנה מעל 1,000 תושבים שהתפרנסו מחקלאות. בכפר היו שני מסגדים, טחנת קמח, בית ספר, ומרפאה אזורית והוא השתרע על כ-77 אלף דונם. ב-1949 נבנה על אדמות הכפר קיבוץ מגידו.
עומר מחאמיד: אתה זוכר את היום שגירשו אתכם?
מחמוד מחאמיד: אני זוכר את היום. זה היה יום שחור. זה היה מלחמה ממש מלחמה היה.
עומר מחאמיד: בין אנשי הכפר?
מחמוד מחאמיד: לא. בין היהודים לבין הערבים.
עומר מחאמיד: כן.
מחמוד מחאמיד: היהודים מצד ההוא, מהצד השני והערבים מהצד הזה. אז בן אדם מפחד. אזרחים מפחדים אז ברחו לצד הערבים.
עומר מחאמיד: אתם ברחתם?
מחמוד מחאמיד: אנחנו ברחנו
עומר מחאמיד: אבל זה קוראים לזה גירוש, גירשו אתכם.
מחמוד מחאמיד: לא גירשו אותנו.
עומר מחאמיד: אם זה לא היה גירוש אז היית חוזר.
מחמוד מחאמיד: אנחנו לא חזרנו תכף
עומר מחאמיד: כן
מחמוד מחאמיד: רצינו לחזור, אז הרסו את הכפר. עכשיו אתם תראו את הכפר, הכל הרוס.
קריינות: במלחמת 48', הייתה באל-לג'ון מפקדה לוגיסטית של הצבא העיראקי. כח חטיבת גולני כבש את הכפר והחריב את רובו. תושבי הכפר גורשו ורכושם הופקע. סבו של עומר, מחמוד מחאמיד, הקים את משפחתו בכפר זלפה הקרוב. החלום לשוב לכפר הולדתו הוא חלק בלתי נפרד מחייו אותו הוא מעביר לנכדו בצילומי הסרט. את הסרט מציג עומר במסגרת פרויקט העודנא, ("שבנו" בעברית). הפרויקט הוא ראשית הדרך לבניית הזיכרון בקרב הצעירים והעברת האחריות אליהם למימוש השיבה לאדמתם.
עומר מחאמיד: אני מרגיש כאילו אני עף. הלוואי והייתי יכול לישון כאן לילה.
מחמוד מחאמיד: זה הבית שלנו היה מכאן... אתה רואה את העץ הזה?
עומר מחאמיד: כן
מחמוד מחאמיד: זה הבית שלנו
עומר מחאמיד: כל הבית
מחמוד מחאמיד: הערימה הזו זה מהבית שלנו
עומר מחאמיד: מה כל הבית זה ערימת האבנים הזאת?
מחמוד מחאמיד: ערימת האבנים האלה זה מהבית שלנו.
קריינות: העקורים, אזרחי מדינת ישראל, אינם שוכחים את סיפור הנכבה. הם מספרים לנכדיהם על הבית והשכונה בה חיו ועל בית הספר בו למדו.
עומר מחאמיד: אנחנו צריכים לדעת את ההיסטוריה שלנו, את העבר שלנו כדי לדעת איך לחיות עכשיו, וכדי לתכנן איך בעתיד נחיה , ומה לעשות בעתיד, זה התוכן של הפרויקט שלנו.
מוחמד אגבאריה: אם לא עשינו את הפרויקט הזה עודנא, באמת תאמיני לי, הדור הבא, הוא ישכח את האדמה הזאת.
רנין ג'רייס: הצעירים האלה. יש שם, יש שם תקוה שלא ראיתי בדור של האנשים שחיו את הנכבה בדורות ואת המנדט. החזון שלהם הוא אחר. הראייה של הצעירים למקום ולעתיד היא אחרת.
קריינות: מוחמד אבו ריאד, פעיל באגודת העקורים, מאמין שמהעודנא יצאו שני העמים נשכרים, החברה הישראלית תוכל להשתחרר מהפחד הטמון בזכות השיבה, והחברה הפלשתינית תקבל את זכויותיה בישראל.
מוחמד אבו ריאד: צריך להיות איזה מן סולחה היסטורית , צריך לעמוד ולהגיד אנחנו גרמנו נזק לעם הזה, אנחנו צריכים לחיות ביחד. אנחנו נתקן את הנזק אנחנו מדברים על הפליטים אנחנו נתקן את כל העוול הזה ואנחנו ננסה לחיות ביחד ובשלום.
קריינות: המטרה הנעלה של העודנא, לאפשר לשתי החברות בישראל להשתחרר מיחסי כובש-נכבש, מגרש-מגורש, נראית כחלום במציאות הפוליטית הנוכחית. עומר, אינו מאבד תקווה ובטוח בדרכו למציאת דרך לשוב אל אל-לגו'ן.
עומר מחאמיד: אנחנו יודעים את העבר שלנו.. אנחנו יודעים איך לחיות עכשיו ולתכנן את העתיד.. איך אנחנו יכולים לחזור לאדמה שלנו.
מחמוד מחאמיד: הלוואי הלוואי, אינשאללה נחזור לאדמה שלנו.
עומר מחאמיד: תן לנשק את היד שלך
אינשאללה

סוף תמלול הכתבה: עודנא פרק 2 – אללג'ון