איך ניתן להגביר את תעסוקת הנשים הבדואיות?

תמלול הכתבה: איך ניתן להגביר את תעסוקת הנשים הבדואיות?

אלהאם: שוק העבודה אינו מותאם לצורכי האישה הבדואית ולתרבותה. הוא מותאם לרחל ולזהבה, שלהן יש מגוון של מסגרות לימודיות לילדים. הן יוצאת בשבע וחצי, שמות את הילדים שלהן במעון, יש להן תחבורה ציבורית בשביל להגיע לעבודה. יש להן מיליון דברים שמאפשרים להן לעבוד.
באסמה אלמסרי: אני נתקלת בקשיים מול הביטוח הלאומי במיוחד ביחס לחתימה בלשכת התעסוקה. אני פונה אליהם פעם בשבוע ולפעמים פעם בחודש והם שולחים אותי לעבודות שאני לא יכולה לבצע. כאלו שנמשכות 8 ואף 12 שעות. מצבי הבריאותי אינו מאפשר לי לעבוד שעות ארוכות. אני מאוד מקווה למצוא עבודה שמתאימה לגילי ולמצב הבריאותי שלי.
קריינות: אלו הם מקצת האתגרים של נשים בדואיות שמחפשות תעסוקה ופרנסה בנגב. עדויות אלו, עלו בכנס שהתקיים ברהט והתייחס לתוכנית החומש שיזמה המדינה לצמיחה ופיתוח כלכלי ביישובים הבדואים.
אמל אלנססרה: הכנס בא ללמוד על מצבן וייחודיותן של נשים בדואיות, וגם להציע אסטרטגיות פעולה בשותפות עם נציגי משרדי הממשלה, חברי כנסת, ארגוני חברה אזרחית ומרכזי התעסוקה שמשרתים את הנשים הערביות באופן כללי ובפרט נשים בדואיות.
באסמה אלמסרי:  אני מקווה שלא ישלחו אותנו לעבודה באשקלון, ברחובות ובאר שבע. זה רחוק לנו ולא נוכל להגיע לשם. אני לא יודעת לגבי האחרות, אישית לא רכשתי השכלה, אינני יודעת קרוא וכתוב וזה מקשה עלי להתמודד עם הנסיעות.
קרינות: אחת הבעיות המרכזיות שעלו בנוגע להיעדר תעסוקה הולמת לנשים היא העובדה שהמדינה לא מכירה ברוב היישובים הבדואים בנגב.
אמל אלנססרה : הקבוצה הזו היא הכי מודרת ואין לה זכויות גישה לשירותים הבסיסיים. בגלל  סוגיית ההכרה בכפרים, התוצאה היא שאין תחבורה ציבורית, תשתיות, חשמל ומים - מה שמקשה על נשים לצאת לעבוד.
קרינות: אך מסתבר שגם הנשים בישובים שכן קיבלו הכרה נשארו ללא תעסוקה, אם בגלל היעדר תשתיות ואם מחוסר הקשבה לצרכי הנשים ושיתופן.
נוזהה אלהוזיל: הקהילה הבדואית עברה תהליך יישוב שהוא כפוי. והיה חשיבות של ליישב את הבדואים בישובים שנקראים 'מוכרים', בלי ליצור מקומות עבודה ותעסוקה להם.
אלהאם: כופים על האישה הבדואית פרויקטים שמגיעים ממשרדי הממשלה. למה הפרויקטים לא נבנו מתוך הקשבה לצורכי הנשים הבדואיות?
קריינות: תכנית החומש הממשלתית ליישוב הנגב מתיימרת להעלות את אחוז העסקתן של נשים בדואיות מ-16% בשנת  2018 ל-41% בשנת 2020, כלומר יותר מהכפלה של אחוז ההעסקה. הגידול צפוי להיעשות על ידי הקמת אזורי תעסוקה בסמיכות לישובים הבדואים, תמרוץ מעסיקים שמעסיקים נשים בדואיות, הכוון תעסוקתי, עברית עסקית לנשים ועוד.
מיכל פינק: נשים בדואיות כיום נמצאות ב-26% אחוז שיעורי תעסוקה, מדובר פה על אחוז לא גבוה, אבל בהתחשב בעובדה שלפני כעשור היו 5%, אנחנו כן מדברים על שיפור. שיפור משמעותי שבין היתר נובע מהתערבות אינטנסיבית של משרדי הממשלה, אבל אין ספק שזה לא מספיק.
חיה נח: כשאנחנו מסתכלים בנתונים פנימה, אנחנו רואים שהרבה מאוד נשים מועסקות במקצועות בתחומים בלתי מקצועיים: משחטות לעופות, וניקיונות ופועלות חקלאות - שזה נשים שבעצם משתכרות שכר מינימום. הרבה פעמים הזכויות שלהן נפגעות.
קריינות: ארגוני החברה הגישו לממשלה מסמך המלצות בו הציעו פתרונות פרקטיים המבוססים על יישום מודלים תעסוקתיים שמפעילות עמותות בשטח.
נוזהה אלהוזיל: אני חשבתי על דוגמא של "סאווא" שזה פרויקט שכן הקשיבו לו אחרי עבודה מאוד קשה של שלוש שנים של לשכנע משרדי ממשלה שכן זה מצליח וישנו עוני כאן בישראל. ואחרי שאנחנו הצלחנו באמת הנשים הן אלה ש"שכנעו", אז הממשלה היום ומשרד התמ"ת הוא שותף.
אמל אלננסרה: הרעיון שנציג היום הוא פרויקט האריגה  בנגב, שיכול להוות רעיון בסיסי ושאפשר לאמץ וליישם אותו ביותר מכפר אחד, מפני שהוא הפך מודל ייחודי שיכול להעסיק נשים רבות  ולהבטיח להן פרנסה.
מיכל פינק: אנחנו יוצאים היום בקול קורא, דיברתי עליו בכנס, של 10 מיליון שקלים ליוזמות תעסוקתיות  לנשים. אנחנו קוראים לנשים להגיע וליצור יוזמות בעצמן, דוגמת המטבח הקהילתי, שמבחינה זו נוח לאשה שגם עובדת בתחום שהיא מכירה, בתחום הבישול, וגם הילדים הבדואים נהנים גם בבתי הספר מאוכל שטעים להם, שהם מכירים.
חיה נח: אנחנו עובדות סביב סוגיית העסקת נשים בדואיות ומגייסות עוד ועוד ארגונים.
לוריא דלה: כל ארגוני החברה האזרחית עובדים בשטח, אבל זה עדיין טיפה בים ביחס להחלטות הממשלה. תפקידנו להמשיך במאבק כדי שנוכל לשנות.

סוף תמלול הכתבה: איך ניתן להגביר את תעסוקת הנשים הבדואיות?