מאהל אין ברירה

תמלול הכתבה: מאהל אין ברירה

מאהל אין ברירה
מגיש: ומהפודיום למציאות בשטח. אלפי אנשים עוברים כל יום בצומת הרחובות ארלוזורוב – נמיר בתל אביב. מי שיציץ לתוך הגן שנמצא בסמוך, יוכל להבחין בעיר אוהלים קטנה, כנראה האחרונה שנשארה מימי המחאה החברתית. אומנם פעילי המחאה קיפלו את האוהלים וחזרו לשגרה, אך לדרי הרחוב נשאר רק מאהל אין ברירה בארלוזורוב, כדי ללון וכדי למחות.
ויקטור מימון: אני לקחו לי את הבית, עמידר, לפני שהייתי אבא לשני ילדים, הייתי גר בלוד. ואשתי הלכה לאמא שלה גידלה את הילדים שמה. ואני זרוק ברחוב.
מגיש: במשך השנים הפך ויקטור מימון לרוח החיה של המאהל. הוא מטפל באנשים שנדחקו לשוליים ולחיי רחוב.
ויקטור מימון: אני מטפל בהם באוכל, במזון, במיטות לישון לשים את הראש מהחורף, ואני דואג לכל מיני אנשים שישנים בגנים ציבוריים. יש לי קרוב ל- 26 עכשיו, היה לי איזה 35 שחלק מהם הלכו לגגונים והלכו להוסטלים. הגיעו לי פה שלושה חדשים, אחד, שתיים ושלוש, אתמול הגיעו שהם לא יכולים לעמוד בשכירות, יש להם חובות והם אנשים שנמאס להם מהחיים לחיות כמעט, זה מה שאני יודע.
מגיש: ביום המאהל ריק. רוב האנשים יוצאים לעבוד ומנסים להתפרנס.
ויקטור מימון: אחד עובד בחשמל, אחד עובד בבניין ואוכלים מפחי האשפה, אוספים בדלי סיגריות. אין להם שום קצבה, אין מי שיטפל בהם אז המצב שלהם מתרדד מיום ליום. אנשים פה כבר על שלב התייאשות, אין לנו כוח אין לנו אוכל, לפעמים היום כמו שאת רואה אין לנו אוכל. אנחנו רוצים שכל הקהל יבוא ויעזור לנו, יחבק אותנו ויעזור לנו. זה מה שאני מחפש.
מגיש: מדהים איך העין כבר התרגלה לראות את המצוקה הזו מבלי שזה יזיז לנו

סוף תמלול הכתבה: מאהל אין ברירה