ידיעה כתובה |

: שיח השלום של "פאודה"

תרבות נכתב על ידי

האם סדרת הדרמה הפופולארית "פאודה" תורמת לשיח של שלום ?

הסדרה "פאודה" עלתה למסכים בשנת 2015 ומאז עוררה הדים רבים. הרבה אנשים שיבחו את הסדרה על המשחק המצוין ועל העלילה המרתקת, שלראשונה חושפת בפנינו את עולמם הסודי של המסתערבים. רבים אף טענו, ש"פאודה" היא סדרה פורצת דרך בכל הנוגע לייצוג פלסטינאים. הטענה המרכזית היא שלראשונה נעשית הומניזציה לצד השני, ושקל יותר לצופה הישראלי להזדהות עם הפלסטיני בשטחים הכבושים. אך נשאלת השאלה, האם זה נכון?

ובכן, כן ולא. מצד אחד, ישנן מספר דמויות שניתן להזדהות עמן – למשל עמאל. נערה פלסטינית שמתחתנת עם באשיר, אחיו של אבו אחמד, האנטגוניסט הראשי בעונה בראשונה. ביום חתונתה מסתננים המסתערבים לטקס, ונחשפים. לפני שהם בורחים מהמקום, הם "מספיקים" לירות בבאשיר, וכל זאת מול עיניה של עמאל ויתר האורחים בחתונה. עמאל השבורה, מחליטה להפוך לשאהידית ולבצע פיגוע במועדון בתל אביב. למרות שזהו מעשה פסול שאין לו כל הצדקה, הצופה עדיין יכול להזדהות עם הסבל האנושי שהוביל נערה פלסטינית תמימה לרצוח ישראלים, ויחד עם זאת גם להתאבד, כי כבר לא היה לה מה להפסיד ולא היה לה רצון לחיות עוד, וכל זאת בגללנו.

טום אליכין על "פאודה" (לדף הכתבה »)(Available in English)

טום אליכין בטור דעה תוהה איזה מסר עובר לציבור הישראלי מצפייה בתוכנית פאודה. לקריאת הטור המלא. כתבה זו היא חלק מתוצרים שהפיקו משתתפי/ות תוכנית הכשרה לעיתונאים/ות, בהנחיה וליווי של הטלוויזיה החברתית ומדרשת אדם. לקריאת מאמר של און דגן מהפורום לחשיבה אזורית: "פאודה" בעיניים ערביות: נטפליקס בשירות ההסברה הישראלית.
הופק ע"י: | עלה ב: 14/11/2018

בנוסף ניתן לראות דמויות שונות של פלסטינאים המדברים על סבלם תחת הכיבוש הישראלי, על רצונם להקים משפחה ולהביא ילדים, ולחיות חיי חופש. לראשונה בטלוויזיה הישראלית מוצגים הפלסטינים כבני אדם נורמליים, כמונו, עם רצונות משלהם ואופי משלהם.

עד כאן הכול טוב ויפה. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאידיאולוגיה השולטת ב"פאודה" היא הלאומנות הישראלית. המסתערבים הם גיבורים. גם כשהם הורגים אנשים, שלרוב מקבלים יחס של "סתם עוד ערבים", הם עדיין טובים. ישראל היא מדינה מערבית, הגונה, מוסרית, אם היא מתדרדרת לאלימות זה רק בגלל שהצד השני, הצד הפלסטיני, שהוא אלים, פרימיטיבי, דתי ופנאטי, מוביל אותה לכך ולא מותיר לה ברירה. רוב הפלסטינים בסדרה לא זוכים כלל להומניזציה לה זוכות מעט דמויות פלסטיניות – רובם מוצגים כהמון זועם, כמוסלמים קיצוניים ששונאים יהודים ומקדישים את חייהם לטרור, שיש ביניהם כמה אנשים טובים.

גם בסדרות דרמה אמריקאיות שעוסקות בלוחמה בטרור, כמו למשל "הומלנד" או "24", ראינו את אותם הדברים: ארה"ב היא מדינה מערבית, מתקדמת, מוסרית, שנלחמת במזרח הברברי והאלים מטבעו. האם "פאודה" היא ניסיון ליצור גרסה "ישראלית" יותר של סדרות אלו ? התשובה היא כן. וגם פה מלווה אותנו המונח "אוריינטליזם" שתבע האינטלקטואל הפלסטיני הידוע אדוארד סעיד – הצורה בה רואה המערב את המזרח, שהיא לרוב מתנשאת ומזלזלת, ונועדה להצדיק את האימפריאליזם והקולוניאליזם. "פאודה" אם ככה, מצדיקה בצורה זו או אחרת את מדיניות ישראל אל מול "האויב הערבי", ולא משאירה הרבה תקווה לשלום או לעתיד משותף.

אין ספק שיש לקבל בברכה את ההומניזציה שעושה "פאודה" לחלק מהדמויות הפלסטיניות, ואולי יש כאן אפילו רמיזה לכך שיש עוד ועוד פלסטינים שגם הם בני אדם שרק רוצים לחיות. השאלה הנשאלת היא – איזה מסר עובר לצופה הישראלי שלא יעז לפספס שום פרק בסדרה המעולה הזאת, והיא אכן מעולה – האם ניתן לחיות בשלום עם הצד השני? האם הם בני אדם כמונו? האם קל להבין שהם סובלים מהכיבוש?

אם נשפוט לפי ייצוגם של רוב הפלסטינים בסדרה, אולי המסקנה היא ש"פאודה", למרות היותה סדרה מצוינת כסדרת דרמה פוליטית, לא מקדמת שיח של שלום והבנה בין הצדדים, אלא את הנרטיב של ישראל שנלחמת בטרור, של היהודי הרחום מול הערבי האלים והברברי. כאמור, אוריינטליזם.

 
 

הוספת תגובה לכתבה

  כתבות ווידאו שחבל לפספס