תמלול הכתבה: פרסומות מוכרות שליטה – תרבות חזותית בישראל

שלומי חתוכה: היכולת של משרדי פרסום, או מפרסמים, או כמו שאני קורא להם 'מתכנתים', להעביר לנו מסרים גם מודעים וגם לא מודעים היא פשוט עצומה.
קריינות: אז כשאנחנו רואים פרסומת, צופים בתוכנית בישול בטלוויזיה, או אפילו רואים סיקור של הפגנה בחדשות, האם אלו הם באמת פני הדברים? מה המשמעות של המסרים החזותיים שמועברים אלינו?  ספר חדש שיצא לאור "תרבות חזותית בישראל" מנסה לנתח פוליטית את אותם דימויים וויזואליים, ובעקבות הוצאתו התקיים במכללת שנקר כנס בנושא.
נועה חזן: ביום-יום שלנו, כשאנחנו יוצאות מהבית ורואות בניינים ופרסומות ושולחנות ותערוכות, אנחנו נוטות לחשוב שזה טבעי שאלה הם פני הדברים. ככה אמור להראות מוזיאון. ככה אמורה להראות הפגנה. ככה אמור להראות תיאטרון. ותרבות חזותית בעצם נכנסת בדיוק שם. היא אומרת שהמרחק ביני כצופה לבין הדבר הזה הוא מרחק שמישהו בחר לנקות ממנו את המכשולים. ותרבות חזותית רוצה להחזיר את המכשולים. היא אומרת שביני כצופה לבין הדבר הזה יש אידיאולוגיות שדרכן אני רואה את הדבר. אחד הדברים שחזקים מאוד בספר זה היחס למיעוטים אתניים.
שלומי חתוכה: בשום פרסומת המזרחי לא יעמוד זקוף. אני אומר לכם באמת, פרסומות מוכרות שליטה והגמוניה. הן לא מוכרות מוצרים, מוצרים זה הכסף הקטן. בסופו של דבר, העובדה שיש הלימה מוחלטת בין מי שנמצא בפרסומות ומוצג באור חיובי ובין מי שבחברה באמת מקבל את רוב הקרדיט, ורוב ההון התרבותי, וגם את התפקידים המשמעותיים וגם את המשכורות הגבוהות, בסופו של דבר זה עדיין אשכנזים.
שלומית ליר: עד שאנחנו לא מפרקות ומפרקים ומנתחים ומנתחות את הדימוי, אנחנו בעצם עלולות ועלולים להיות כבויים וכבולים לעולם דימויים שלא אנחנו יצרנו, עולם שפועל נגדנו ולא בעדנו.
קריינות: הדרך בה מעבירים לנו מידע, ובפרט מה שאנחנו רואים, מעצבת את התודעה הפוליטית והחברתית שלנו. האם המציאות הלא שוויונית מביאה לייצוג לא שיוויוני, או ההפך?  בין אם במוזיאונים, פרסומות, או אפילו תכניות בישול, עלינו לדרוש ייצוג ריאליסטי, מכבד ושוויוני.

סוף תמלול הכתבה: פרסומות מוכרות שליטה – תרבות חזותית בישראל