תמלול הכתבה: המחלה שהפכה אותו לאקטיביסט
מוחמד סיאם: שלום.
יארא מג'אדלה: אהלן.
מוחמד סיאם: אהלן וסהלן.
יארא מג'אדלה: מה שלומך ומה הולך?
מוחמד סיאם: בסדר. הייתי בהרצאה עכשיו.
קריינות: מוחמד בן העשרים ואחת, נולד באזור שטמון בו הקונפליקט. הוא סטודנט לרפואה בעזה, שחי עם מחלת הסוכרת כבר המון השנים. לאחר שנחשפתי אליו בפייסבוק הסתקרנתי לשוחח איתו.
מוחמד סיאם: זה הקיר שלי. אני אשתדל עד כמה שאפשר להראות לך אותו. אוקיי. לקח לי המון זמן לסדר את כל התמונות, חמישה ימים בערך. יש כאן מאתיים ושמונה תמונות ואני מנסה לדחוף עוד אם יהיה מקום. הקיר הזה מייצג אותי, כאדם שחי עם הסוכרת. אני מרגיש שהקיר מציג את החיבור בין הדמות שלי, האדם שמתמודד עם הסוכרת שמאמין במשפט "אני מעבר לנקודת השיא והשפל שלי", לבין איך אני רגיל להיות ביומיום, האדם שאוהב לשמור על מצב רוח חיובי, וחושף כמה מהסדרות שאני אוהב לצפות בהן. הקיר הזה מייצג רק אותי, זה מה שמייחד אותי משאר העולם. אנשים לא רגילים להיכנס לזום ולראות משהו דומה ולשאול עליו.
יארא מג'אדלה: ספר לי איך מחלת הסוכרת עשתה שינוי בחיים שלך?
מוחמד סיאם: אני חיי עם הסוכרת מחודש פברואר 2011, המסע בתחילתו היה קשה. אני אוהב לתאר את החוויה הזאת כמו הרפתקה. ברגע שנכנסים אליה אי אפשר לדעת איך זה באמת נראה ומתחילים לאט לאט לגלות את המקום הזה וללמוד עליו, עד שנגיע למצב שאנחנו מרגישים בנוח ומתרגלים.
קריינות: מוחמד הפך לסמל במאבקו במחלת הסוכרת הוא פעיל בארגונים בינלאומיים וברשות החברתיות כדי להעלות מודעות למחלה.
מוחמד סיאם: העלתי פוסט מאוד ארוך ביום העולמי למחלת הסוכרת וסיפרתי שאנחנו החולים, באמת לוחמים. רשמתי בו את כל המחשבות החיוביות שיש לאדם שחי עם הסוכרת, והפוסט הזה היה נקודת המהפך בחיי. לאחרונה, בנובמבר 2020 עבדתי עם חמישה או שישה ארגונים בעזה, והייתה לנו פגישה עם עמותת "תוואזון" שנמצאת בתוך הקו הירוק.
יארא מג'אדלה: נזכרתי במשפט שאמרת לי קודם שאנחנו באמת יכולים ליצור הזדמנויות, והתחלתי לחשוב האם באמת יש לי הזדמנויות יותר ממה שיש לך, אבל מה שאני רואה עכשיו זה שהרצון שלך מתגבר על כל המגבלות.
מוחמד סיאם: אנחנו עובדים באמת קשה וברגע שיש הזדמנות, אנו מנצלים אותה כמו שצריך, כדי להשיג את התוצאה הכי טובה. זה משהו שמייחד אותנו, העם הפלסטיני. הקושי הוא חלק בלתי נפרד מאופי חיינו ולמדנו תמיד לתת יותר כדי לנצל כל הזדמנות. בכללי, ידוע לנו שבעזה סובלים מהרבה דברים. ואם רוצים להתייחס לסוכרת, יש שתי בעיות או שלוש בעיות עיקריות. ולחברה יש השפעה גדולה על הלחץ שאנו חווים בחיינו. ומצד שני, מערכות הבריאות נמצאות המצב מאוד בעייתי, אם זה הממשלתית ואם זה התמיכה של אונר"א. בתור אדם שמאובחן במחלת הסוכרת, רופא משפחה לא יעזור לי. אני צריך להתייעץ עם אנדוקרינולוג או מחנך סוכרת, ובכל רצועת עזה אין מחנך או מחנכת סוכרת.
יארא מג'אדלה: לסיכום, מה יש לך לומר במילה או במשפט על המסע הזה שעברת?
מוחמד סיאם: אני מרגיש שמחלת הסוכרת היא נושא, ששווה להילחם בו בדיוק כמו הקונפליקט הפלסטיני. הרבה אנשים עברו את החוויה שלנו, עברו חוויה יותר טובה או פחות טובה. בסופו של דבר, כולנו לומדים מהחוויות שלנו וחשוב תמיד לספר אודותיהן בקול רם, כדי שכל האנשים ישמעו אותנו.
סוף תמלול הכתבה: המחלה שהפכה אותו לאקטיביסט
הוספת תגובה לכתבה