תמלול הכתבה: טקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי 2020

נועה קאופמן: היום אני מגיעה לכאן עם הפריבילגיה העצומה והכל כך לא ברורה במחוזותינו – להדליק משואה של ניצחון.

גילי רגב-יוחאי: אני, גילי רגב-יוחאי

יוסי וולפסון: אני, יוסי וולפסון

ענת מטר: אני, ענת מטר

גילי רגב-יוחאי: מתכבדת להדליק משואה זו בשם הרופאות והרופאים הנלחמים בימים אלו בנגיף הקורונה.

יוסי וולפסון: לכבוד התנועה לשחרור בעלי החיים.

ענת מטר: לכבודם של האסירים הפלסטיניים הפוליטיים.

יסמין ריצ'י: למען קידום המאבק של הדור הצעיר בישראל לבניית חברה צודקת, סובלנית ושוויונית.

רפי ולדן: הזכות לבריאות היא מרכיב מרכזי בעוצמה הלאומית, לא פחות מהעוצמה הצבאית.

אורית קמיר: המשימה המוטלת עלינו היום ביחד היא להפגין אומץ אזרחי. לא לתת לפחד לשתק אותנו.

מוטי לרנר: אני קורא לכולנו, אמני ישראל, לראות בתיקון הפוליטי, החברתי והמוסרי את תכלית היצירה שלנו.

ישי מנוחין: אנו כאן כדי לקדם שוויון ולהיאבק בגזענות. אנו כאן כדי לתמוך בכל המוחלשים שהממסד בישראל מחליש. אנו כאן כדי להיאבק בכיבוש ולמנוע סיפוח משיחי. אנו כאן כדי לקדם זכויות אדם אוניברסליות ולהיאבק בלאומנות צרה.

דוד הראל: אני מבקש להקדיש את המשואה הזאת לחברי שתי קבוצות שפועלות במישור המשפטי בשתי עתירות לבית הדין הגבוה לצדק. הראשונה דורשת שינוי קריטי בחוק הלאום כדי שיקבע את מעמדם של המיעוטים המושפלים והמודרים לצד ובשווה לזה של הרוב היהודי. העתירה השנייה דורשת למנוע הקמת ממשלה ועמידה בראשה ממי שמואשם בעבירות קשות שיש עמן קלון.

רואן בשאראת: גדלתי בנצרת, בסביבה פלסטינית וערבית. במציאות שיש בה הפרדה בין יהודים וערבים. במציאות זו קיימות מעט קבוצות הפועלות במשותף לסיום הסכסוך. כפעילה פלסטינית, אני מרגישה אחריות לפעול לתיקון המצב. אני עומדת היום וגאה בכל בני הנוער והצעירים והצעירות הפלסטיניות והיהודיות, שמצטרפות אלינו מדי שנה ומעיזות, כנגד כל הסיכויים, לפגוש את האחר.

נועה קאופמן: חוק הפיקדון הארור, שנכנס לתוקף במאי 2017, גרם לכך שאנשים נאלצו להתחיל לקצץ. שלוש שנים, ארבעה דיונים, המון תגובות בכתב, בהן עשינו הכל כדי לשכנע את השופטים שהחוק הזה רומס את זכויות היסוד של קהילה הזכאית להגנה. "בעושק ובגזל עסקינן", כתבו השופטים. "צעד מרחיק לכת מבחינת גזל הדל והגר". לכן היום אני מגיעה לכאן עם הפריבילגיה העצומה והכל כך לא ברורה במחוזותינו – להדליק משואה של ניצחון. הדרך לצדק אמיתי עוד ארוכה, אבל בשבוע שעבר נתנו לאלפי אנשים תקווה שיוכלו לתמוך בעצמם, עם כספם שלהם, בתקופה הקשה שעומדת בפנינו. החזרנו להם את הכבוד ואת האמצעים, ושוב יכלנו להציע לאנשים צדק ולא צדקה.

יוסי וולפסון: המקום בסולם הפערים מוקצה לפי מעמד, גזע, לאום, עדה. בתחתית הסדר הזה, במרתפי התופת, שם בעלי החיים. כבשנו את אדמותיהם וכיסינו אותן בשלמת בטון ומלט. את לידתם וגדילתם ניסחנו כתהליך ייצור, את גופם הפכנו לסחורה. אני מדליק משואה זו לשחרור בעלי חיים ולתפארת ההתנגדות לסדר הקיים.

רפי ולדן: האתיקה הרפואית, כמו המוסר היהודי, מחייבים אותנו במיוחד לגלות חמלה כלפי הנידחים ביותר המצויים בקרבנו, כמו מבקשי המקלט והפליטים חסרי המעמד, האסירים בבתי הסוהר ושכנינו הפלסטינים.

יסמין ריצ'י: באוגוסט שעבר הגעתי למסקנה שאני בוחרת לסרב. נכלאתי למשך 74 יום בכלא צבאי. בואו נשאל שאלות אמיצות וממוקדות על איך אנחנו, הצעירים, יכולים לחולל שינוי מהותי בישראל. בואו ניאבק בפחד, בשנאה ובתרבות השקר. בואו ניקח את עתידנו בידנו וניצור חברה שנוכל להיות גאים בה.

מוטי לרנר: אנחנו, אמני ישראל, חייבים לעורר חמלה אל האדם באשר הוא אדם. נכון, קל לנו יותר לראות את סבלם של בני משפחותינו ושכנינו הקרובים לנו. רבים מאיתנו רואים גם את סבלם של חרדים בבני ברק ובירושלים. אבל רק מעטים בינינו רואים את סבלם של הפלסטינים בעזה ובגדה המערבית הנמצאים תחת כיבוש כבר 53 שנה. זהו החוב המוסרי שלנו ליצור למען שוויון, למען שלום, למען אחווה, למען צדק, ועכשיו יותר מתמיד – למען חברה דמוקרטית ראויה, שיש בה חמלה לכל.

ענת מטר: אני מדליקה משואה זו לכבוד הסטודנטים הפלסטינים העצורים והאסורים, כמאתיים במספר. פעילותם בתאי הסטודנטים בקמפוס מוליכה למעצרים ממושכים, ללא משפט או על סמך כתבי אישום פוליטיים במובהק. משואה זו מוקדשת לכבודה של האקדמיה הפלסטינית, המנסה לשרוד תחת הכיבוש והדיכוי. היא מוקדשת גם לכבוד האקדמאים והאקדמאיות הישראלים והבין לאומיים המבקשים להוקיע את השאננות והאטימות שמפגינה הקהילה האקדמית כלפי ההפרה הבוטה והמכוונת של עקרון החופש האקדמי על ידי הכיבוש הישראלי. אני מדליקה משואה זו לכבוד ההתנגדות.

רעות פרץ: לצד גל המפוטרים, ישנו גם גל של מתאגדים חדשים, מלאי אנרגיות ומוכנים להיאבק על זכויותיהם. אני גאה להדליק משואה זו לכבוד כל מי שפועל ופועלת לבנות חברה צודקת וחומלת יותר. כל מי שמייצרת עוד ועוד מרחבים דמוקרטיים של מאבק קולקטיבי.

גילי רגב-יוחאי: נגיף הקורונה גם נתן מקום לגילויי אחווה, רעות וערבות הדדית. לימד אותנו צניעות מהי. אני מדליקה משואה זו למען התקווה שנקום מהמגפה הזו לעולם טוב יותר.

סוף תמלול הכתבה: טקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי 2020

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס