הדרישה ברורה: "הכרה, צדק וריפוי!"

תמלול הכתבה: הדרישה ברורה: "הכרה, צדק וריפוי!"

קריינות: לאחר מאבק ממושך ובלתי פוסק להכרה בחטופי תימן המזרח והבלקן, והעוול שנעשה להם ההשמצות והספקות מתחילים להחלש אל מול האמת שאט אט מבצבצת ומתחילה לצאת אל האור. לאחר הפגנת הענק המוצלחת בירושלים, התאספו מאות להפגין מול קריית הממשלה בתל-אביב בדרישה להכרה, צדק וריפוי.
רחמים קרוה: היינו בכל הועדות מינקובסקי, כהן, כל הועדות האלה ובועדות השופט כהן אמר במילים האלה: "אני רואה שכל המקרים דומים מקרה למשנהו, כולם דומים אין משהו חריג". זאת אומרת שהייתה כאן איזו קבוצה שלקחו את הילדים כולם באותו סרט נע, כולם נחטפו אחד אחד.
אילנה דרורי: הייתה מדיניות מובהקת של הפרדת התינוקות מידי הוריהם ובהתאם למדיניות הזאת מיד עם רדתה של אימי ואחותי מהמטוס הפרידו בניהן, לקחו את הבת והשאירו את האם. בכתב ההגנה של המדינה קיבלנו הרבה מאוד מסמכים ובין המסמכים גילינו שהיא נפטרה כביכול ב25 בספטמבר. לא ברור איך זה קורה שהיא יורדת מהמטוס ונעלמת ומחליטים שהיא מתה. אבל למרבה ההפתעה שקיבלנו את כל המסמכים הללו אז גם גילנו שאת הקבר הזמינו לה יומיים לפני שהיא נפטרה, כששאלנו את המדינה איך זה יכול להיות אז הם טענו שזאת טעות.
רחמים קרוה: אמא שלי נחטפה לאבא לי גנבו את אישתו היא הייתה שבוע בבית חולים, ביום השביעי הוא בא המיטה ריקה, אין אף אחד, שואל את החולים, שואל את הרופאים "איפה היא?", אין קול ואין עונה אמרו "לא יודעים". אני גדלתי כמובן בלי אמא מגיל שלושה חודשים, כשאבי התחתן פעם שניה נולד לו בן, שנה וחצי הוא היה וחטפו לו את הבן הזה גם כן.
נעמי שרעבי: גם אותי ניסו לחטוף ואז אמא שלי באה מהחלונות, היא באה עם מעיל ארוך ושמה אותי מתחת למעיל וככה אני בעצם חולצתי מהחטיפה.
אהרון זכריה: עשו עלינו ניסויים, שבחלקם היו הגזזת, פוליו וכל מיני ניסויים מהסוג הזה שרק עכשיו המדינה מתחילה להכיר בזה.
נעמי שרעבי: כשהוציאו אותנו מבתי הספר הכניסו אותנו לקופת חולים, סגרו את הדלתות והחלונות, שמו לנו חומר שאני לא יודעת הגיד אותו, ופשוט תלשו לנו את השיער.
קריינות: נשאלת השאלה, כיצד מתאפשרת פרשת זוועה כזו במציאות? כיצד מתפרשים הטיוח וההכחשה המדיניים על פני עשרות שנים? והיכן ההכרה הממשלתית והתיקון כיום?
נורית קורן: יש הכרה. המדינה הכירה בעניין. צריך עכשיו שהמדינה תקבל אחריות ותתנצל בפני המשפחות. אני מחוקקת כרגע חוק שעבר הכנה לקריאה ראשונה. הוא יעלה עכשיו במושב הזה על שולחן הכנסת. לפתוח את הקברים. כל משפחה שתרצה לדעת האם יקירה קבור שם, תוכל לפתוח את הקבר. וסוף סוף נוכל לדעת, האם יש בתוך הקברים גופות, או אין אף אחד. ואם אין אף אחד אז אנחנו מבינים שנעשה פה פשע שלם.
קריינות: בתחילת הדרך, המשפחות והפעילים נתקלו ביחס מזלזל, חוסר אמון וביטול של המאבק והמצוקה שלהם. אך כיום, עם הפריצה לתודעה ואל מול ההוכחות המוצקות שנאספות ויוצאות לאור גם התקווה להכרה ממשלתית רשמית וחשיפת האמת הולכת וגדלה.
קריאות בהפגנה: "הכרה, ריפוי, צדק".

סוף תמלול הכתבה: הדרישה ברורה: "הכרה, צדק וריפוי!"