תמלול הכתבה: גאווה בכנסת

מירב בן-ארי: כל האירוע הזה הוא אירוע מיוחד בעיניי כי אנחנו כל אירוע כזה מתקדמים עוד צעד ועוד צעד.
מיכל רוזין: באמת מתשע בבוקר עברנו בין כל הוועדות והיו דיונים אמיתיים, רציניים, עמוקים.
נהוראי גורן: בסופו של דבר אני יצאתי מהארון בכיתה י"ב, לפני החברים שלי, הם היו בעדי. באופן אירוני מי שהיינו צריכים להסתיר ממנו את הזהות שלי זה מאנשי החינוך, עשינו ביחד תרגילים כדי שהמורים לא יגלו שאני הומו ולא יעיפו אותי, אבל חברים שלי מבתי ספר אחרים חוו השפלות, מורים שקיללו אותם, מורים שזימנו אותם לשיחות ואמרו להם שהם חולים והשפילו אותם ודיברו אפילו על דברים גרפיים פיזיים נורא לא נעימים. זה מאוד קשה, זה מאוד קשה לתלמיד לחוות דברים כאלה, וזה לא הוגן! זה לא הוגן שילדים צריכים לעבור דברים כאלה מהמורים שלהם. זה משפיל.
חן אריאלי: בבתי הספר "הומו" היא עדיין הקללה הכי נפוצה, בחצרות. הקהילה הגאה מאופיינת הרבה פעמים בדיכוי כפול, אם אני לסבית וערבייה אני סובלת מדיכוי כפול כי אני גם אישה, אני גם לסבית ואני גם ערבייה. אם אני טרנסג'נדרית וכולי וכולי. והדרך שלנו כקהילה להתמודד עם זה במאבק לא אלים, מאוחד, יכולה לעורר השראה וסולידריות עם מאבקים אחרים בחברה ואני חושבת שאם נשכיל להבין את זה כקהילה, נוכל לעשות פריצת דרך.
נעמי סרוסי: אם זה לא היה ברור עד עכשיו, להט"בופוביה הורגת. היא רוצחת אותנו, את חברי וחברות הקהילה שלנו. יכול להיות שאתם רואים התקדמות, יכול להיות שהחקיקה לא תגיע, בני ובנות הקהילה שלנו מתים. לפני חודש ומשהו חברת הקהילה הבי-סקסואלית והטרנסית התאבדה, בין היתר בגלל חוסר במענים לקהילות שלנו, וזה משהו שחשוב להגיד אותו ולהדגיש אותו.
אמיר אוחנה: התהליך שאנחנו נמצאים בעיצומו הוא תהליך במגמה חיובית. אבל הוא תהליך אבולוציוני, לא רבולוציוני. כולנו היינו רוצים להגיע ליעד, אנחנו בדרך לשם.
תמר זנדברג: הדבר הזה שיש כאן משמעת קואליציונית גורפת ואפשר כל השנה לדבר גבוהה גבוהה בעד הקהילה וביום הקהילה להפיל הצעות חוק לטובת הקהילה – לדעתי זו פרקטיקה שאנחנו, כולנו, הציבור לא יכול לעבור עליו לסדר היום ולא יכול לקבל את זה כחלק מהמשחק הפוליטי, וטוב, בסדר, ככה זה – לא, יש לנו תביעה, והתביעה שלנו היא שהצהרות יהפכו למדיניות, ומדיניות זה חוקים ותקציבים. אסור להתייאש ולהגיד "לא, הקואליציה הצביעה נגד", אם היא תצביע נגד אנחנו נגביר את הלחץ עד שהיא תצביע בעד, או עד שאנחנו נחליף אותה.
נעמי סרוסי: מעבר לכל החיוכים והרשמיות והצחוקים והכיף, והחוקים שכבודם במקומם מונח, יש פה אנשים שהחיים שלהם לצערנו מתקצרים בגלל הדברים האלה וחשוב לשים את זה מבחינתי לפחות בפרונט.

סוף תמלול הכתבה: גאווה בכנסת

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס